אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ב · הלכה יב

הלכה ח

אבל אם היה חייב להביא ראיה וכו' אלא ישבע בעל השטר בנקיטת חפץ שלא החזיר לו וישלם:
בהשגות והוא דאמר ליה אישתבע לי שלא החזרתי לך כו'. ונראה סברת רבינו, דדוקא בשטר מלוה שמעיקרא כי נכתב לחייב גברא ונכסיו נכתב שיהיו נכסיו משועבדים לשלם וחובת הגוף רמי עליה וא"כ כי בא עם השטר הלא מוקמינן ליה אחזקתיה וכי טעין פרעתי לא מהימן וגובה שע"ז נכתב שטר מקודם ואוקי גברא אחזקת חיוב, משא"כ כאן מעיקרא הלא דבר המופקד או המושאל היה בחזקת בעליו והיה יכול להקדישו ולמוכרו ולא נתחייב השומר בכלל, ואף להך לישנא דמתחייב משעת משיכה באונסיה הוא דוקא לאחר שנאנס מתחיל החיוב מעיקרא ולכן חשיב הגמרא בפרק השואל לאיני יודע אם נתחייבתי וכמש"כ הקדמונים, א"כ השתא שטוען החזרתי ואיהו מחויב לשלם הוי ככל הנוטל שנשבע בנק"ח ונוטל אף שמסייע ליה שטרא, ולכן לא נזכר כאן שיאמר אישתבע לי, ולכן בכתובה אם אמר שראה אשתו שזינתה כתב בפרק כ"ד מאישות דמשביעה, הא בלא אמר אישתבע לי אינה נשבעת, משא"כ כאן שבשטר זה לא נתחייב השומר הוי נשבע ונוטל, ופוק חזי שהרי מיגו אלים יותר מהך חזקה דשטרא בידך מאי בעי [היכי דהמיגו מסייע לחזקת ממון] דכמו דאמרת דנאמן במיגו דנאנסו לטעון החזרתי ואפ"ה כתבו הגאונים דבמלוה על המשכון היכי שיש לו מיגו דלקוח נאמן לטעון כדי דמיו ובעי שבועה משום דלאו אגופו דמשכון טעין והוי נוטל ואינו נוטל בלא שבועה כמש"כ הרמב"ן בחידושיו פרק כל הנשבעין אף למ"ד דאמרינן מיגו לאפטורי משבועה, הוא הדין היכי דעל ידי שטר נוטל מההוא גברא מה שלא התחייב עצמו בהשטר ולא היה חייב מקודם כשנכתב השטר אינו נוטל בלא שבועה, ואם כי יש להתעקש, אבל הסברא ברורה:
ומסתפקנא כעת, דבשטר מלוה פסק בשו"ע סימן פ"ב סעיף ב' דאם שניהם אינם יודעים, גובה בשטר דאוקי שטרא אחזקתיה, איך הדין בנידון שלפנינו אם שניהם אינם טוענים שלא החזיר בברי רק בשמא, ומסתברא דאינו גובה דשם אוקי שפיר אחזקת חיוב שנתחייב מקודם, משא"כ כאן שלא נתחייב הך גברא לא הוא ולא נכסיו לפרוע כלום לכן אינו גובה מספק, והדבר פשוט:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות שכירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה