אור שמח על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ב · הלכה ח
אפילו היה הדבר השאול כו' שוה פרוטה ה"ז [השומר] נשבע עליו:
הנה פליגי קדמאי ע"ז ועיין הרב המגיד, ובירושלמי מוכח דבעינן שתי כסף בשומרין, והוא בריש פרק שבועת הדיינין ר' יוחנן אמר הטוען טענת גנב אינו חייב עד שיודה מקצת וכל חברוי פליגי עליה מה מקיימין חברוי כי הוא זה בטוענו ממון, אם טוענו ממון ישלם שנים לרעהו, עירובי פרשיות יש כאן, א"ר זירא אינו חייב עד שתהא כפירה שתי כסף חוץ מההודאה ואתיא כחברוי דר' יוחנן, ופירושו פשוט דלדידהו ניחא דכתיב וכי יתן כסף או כלים דכיון דחייב בשבועת שומרין בכופר הכל שטוען נאנסה, א"כ טוענו שנתן לו שתי כסף וכופר בזה, אבל לר' יוחנן חזינא דנתן לו שתי כסף ומודה לו מזה, א"כ אין הכפירה שתי כסף דהא הנתינה הוי שתי כסף ומזה דל ההודאה פרוטה ואין בכפירה שתי כסף, א"כ יצא לנו מזה דגם בשבועת השומרין למאן דאמר עירובי פרשיות כתיב כאן ושבועת השומרין לא בעי הודאה במקצת מכל מקום בעי שתי כסף, וזו ראיה שאין עליה תשובה, אולם מתלמודין לכאורה ראיה איפכא דאמר רבא קראי כוותיה דשמואל דייקא כו', וא"כ מאי קושיא לישני דעל שומרין כתיבא דשם לא בעי הודאה מהטענה וכפר כל הנתינה דהוי שתי כסף, אך זה יש לדחות דבפרק הגוזל משמע דרבא מפרש טעמא דרמי בר חמא דאמר דאינו חייב עד שיהא כפירה והודאה מקראי, וא"כ גם בשומרין בעי הודאה במקצת וליכא לאוקמיה אשומרין ודוק:
ולכן נראה לי בשיטת רבינו דבר חדש, דסובר דכל מה שנתמעט משמירה נתמעט משבועה ושניהן שוין ואם לא נתמעטו משמירה לא נתמעט משבועה ג"כ, וכן מסתבר דשבועת שומרין עיקרה על הספק [ולשיטת ש"ך דוקא בספק] וכדי להפיס דעת בעה"ב, וכדאמר הגמרא פרק המפקיד דף ל"ה, א"כ כי הפקיד בעה"ב פרוטה וחשובה היא אצלו והשומר קיבל עליו לשמור לה ודאי דצורך להפיס דעתו של בעל הפקדון ולשבע ע"ז, רק אם הפקיד יותר משתי כסף והוא מודה במקצת וכופר פחות משתי כסף א"כ הוי תו ככל טענות דעלמא דלא אחשביה לפחות משתי כסף לקבל עליו דין שמירה רק בשתי כסף לכן אינו נשבע פחות משתי כסף, וזה מדוייק בלשון רבינו שדייק אפילו היה הדבר השאול או המופקד שוה פרוטה ה"ז נשבע עליו, וכן בפ"ג מטוען כתב אפילו הפקיד אצלו פרוטה או שו"פ וטען שאבדה נשבע, דכיון דנחית לדין שמירה לפחות משתי כסף תו חייב גם לשבע עליו, וא"כ הירושלמי א"ש, דכיון דנתן לו שתי כסף ולר' יוחנן דצריך להודות במקצת, א"כ כי מודה במקצת אינו כופר לו כל השתי כסף שהפקיד אצלו והוא לא אחשבינהו בנתינתו לפחות משתי כסף ודוק:
והא דלא משני הגמרא קראי דמשום שומרין דביה לא בעי הודאה במקצת כתיב שתי כסף דאותן כופר לגמרי, דכי הוא זה לא קאי אשומרין וכהירושלמי, נראה משום דאמר שמואל יצאו כלים למה שהן והוא דלא בעי בכלים שיהיו שוין ב' כסף ואף בפחות מפרוטה ג"כ סגי וכמש"כ רבינו בהלכות טוען דאפילו עשר מחטין בפרוטה וטענו שני מחטין והודה לו באחד מהן וכפר באחד דנשבע, ואם הזיק פחות מפרוטה וכש"כ אם פשע בה ודאי דנפטר מלשלם דאין ב"ד נזקקין לפחות מש"פ ומכש"כ דלא שייך לשבע שלא פשע כיון דעל פשיעה גם כן מיפטר ובקרא כתיב על כל דבר פשע שצריך לשבע שלא פשע, וא"כ איך מצינן למידרש כסף וכלים על שומרין, ובפרט דנראה לנו דלא שייך ע"ז גם לשבע שבועה שאינה ברשותו כיון דלית עליה דין חיוב שומר לשלם אם פשע דאינו ממון כלל להשבון תו לא רמיא רחמנא לשבע שבועה שאינה ברשותו, אע"ג דאם הוי ברשותו חשובה ממון להשבון, בכ"ז כיון דליכא על הכלי הפחות מפרוטה חיוב שמירה תו אינו חייב לשבע על הספק דלא חייבא רחמנא לשבע על הספק רק בשומר דדין חיובי שומרין איכא עליו, וא"כ כלים דאין עליהן חשיבות כסף לית בהו שבועה ולכך לא מוקי זה אשומרין, ואע"ג דנאמר דשבועת שומרין לא עדיפא משבועה שע"י טענה ובעי חשיבות ב' כסף בכ"ז לחייב על כלים פחות מפרוטה אין סברא, והגם דבשטרות דממעטינן כתבו התוס' בריש מרובה, דאף דהשורף שטרות פטור ומכש"כ דלא שייך שבועה שלא פשע, בכ"ז איכא שבועה שאינו ברשותו כיון דאי הוה ברשותו חייב להחזיר ומחייב כפל בטוען טענת גנב אי לאו מיעוטא דקראי, הרי דהוי שומר אף ע"ג דלית עליה חיוב שמירה, אין זה מוכרח דאפשר דקאי למ"ד דדאין דינא דגרמי, ומה שכתבו דהוי מדרבנן אין זה מוסכם כמו שכתב הרמב"ן בקונטרסו, ובירושלמי איכא מחלוקת בשומר בבעלים דמיפטר מתשלומין אם חייב לשבע שאינה ברשותו יעו"ש בפרק כל הנשבעין, והירושלמי סובר דבכלים בעי שיהיו שוין שתי פרוטות ודלא כשמואל בתלמודין, וא"כ א"ש לאוקמי כסף או כלים בשומרין וכמו שנתבאר, ומדברי התוס' בפרק מרובה למדנו דאף במקום שנתחייב לשבע ע"י גלגול שבועת שומרין על פחות משתי כסף ונשבע איתמעיט דאם אשתכח דהוא עצמו גנבו אינו משלם תשלומי כפל יעו"ש ודוק. ודע דדברינו סותרים לדברי הסמ"ע והט"ז עיין עליהם ואכמ"ל: