אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק כה · הלכה כו
ואעפ"י שמבטל כלי מהיכנו כו' מפני צער בעלי חיים לא גזרו.
הנה הגמ' מסיק סבר צער בע"ח דאורייתא ואתי דאורייתא ודחי דרבנן וכפי הנראה שיטת רבינו בפרק י"ג מהל' רוצח גבי בהמת עכו"ם דפטור מפריקה ע"כ דסבר צער בע"ח דרבנן וכן כתב הגר"א סי' ער"ב יעו"ש אלא דסובר רבינו דכוונת הגמ' כאן בשבת הוא ענין מושאל והכונה היא דלענין שבת חזינן דרחמנא קפדה רק על בע"ח שישבותו וינוחו שורך וחמורך וכל בהמתך משום דאית בהו הרגשת צער מלאכה ורצתה רחמנא שבשבת קודש להוראת חדוש העולם וההשגחה ינוחו ויתענגו כל בעלי נפש חי' בעלי ההרגשה וכיון דרואין אנו שהתורה חששה לנפש החי בשבת באופן שהוא מצטער שינוח בשבת וכמו שדריש במכילתא יכול לא יניחנו תולש כו' ת"ל למען ינוח ואין זה נוח אלא צער [הביאו' תו' קכ"ב] לכן לא גזרו חכמים איסורי דידהו כמו מבטל כלי מהיכנו בשבת משום צער בע"ח. וזה מכוון הירושלמי פ' משילין שני' היא שהוא מצוה על שביתת בהמתו ולכן ירד משום צער בע"ח יעו"ש דהתורה רצתה שיתענגו בע"ח מקדושת יום השבת איברא כ"ז אינו אלא למ"ד דשביתת כלים ליכא בשבת, אבל למ"ד דאף בכלים מוזהר בשבת היכא דהכלי עבדי מעשה ע"כ המצוה היא משום האדם שיהיו כל עניניו נפסקים ושובתים בשבת שלא יהא לבו טרוד בהן וכאלו כל מלאכתו עשויה א"כ לא הי' מכוון התורה מצד הרגשת בע"ח כלל ולכן כתב ההמ"ג פ"ו הלכה ט"ז דאם היא מלאכת עו"ג בכלי מותר ובמכוון זה אמרו בפ' מי שהחשיך קא סבר צער בע"ח דרבנן הוא שלא מצאנו גבי שבת שתכוין התורה להזהיר על צער בע"ח ולכך אסור דמבטל כלי מהיכנו לא וותרו חכמים משום צער בע"ח וזה ר' גמליאל דסבר שביתת כלים ולכן לא נתן כלי לכובס ג' ימים קודם השבת הבן כי זה נכון.
והנה נראה קצת דרע"ק דשרי לעשות מלאכת אוכל נפש ביו"ט דכל נפש אף בהמה במשמע מסתברא דס"ל צער בע"ח דאורייתא לכן משום צערא דילהו שרי רחמנא גם ביו"ט לעשות הנאכל להן, וריה"ג לטעמי' דסבר בפרק אלו מציאות גבי פריקה דאם הי' טעון יותר מכדי משאו אינו זקוק דצער בע"ח דרבנן לכן סבר גבי יו"ט דף כ"א דלכם ולא לכלבים ויעוי' בהל' יו"ט דהלכה כמותו נגד רע"ק ואכמ"ל ודו"ק ויעוי' מש"כ במורה ח"ג פרק י"ז ושם לצער בידים וכמו דמייתי מקרא דלמה הכיתני יעוי' שם.