אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק כג · הלכה כה
הציל פת נקי' כו'.
התוספות שבת חקר אי שרי להציל פת הדראה אעפ"י שפת נקי' מונח לפניו ולומר בזה אני רוצה ואח"כ יציל פת נקי'. - ולא ראה כי בתוספתא איתא על הך דהציל פת הדראה מציל פת נקי' ואין מערימין בכך משום ר"י בר"י אמרו מערימין וכבר פסק רבינו כריב"י בכל הערמה דלא מוכחא ועיין בזה בתוספות ודו"ק.
ומציל ביום הכפורים וכו'.
בגמרא ומצילין מיוהכ"פ לשבת אבל לא משבת ליוהכ"פ הנה בתוספתא דילן איתא ואין מצילין מיום הכפורים לשבת. - ונראה פשוט דתליא בהך פלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא לעיל במציעין את המיטות וברייתא דילן אתי' כר"י דשרי מיוהכ"פ לשבת ה"נ שרי להציל, והך תוספתא כתנא דפליג עלי' וזהו רע"ק דסבר דיוהכ"פ לא קיל משום דחלבי שבת אין קרבין ביוהכ"פ. אמנם רבינו במציעין את המיטות לא פסק כר"י ולא הביא' ואפ"ה העתיק הברייתא דגמרא דילן וצ"ע.
ואפשר דלגבי הוצאה יוהכ"פ קיל משבת דעיקר לאו דהוצאה כתיב בשבת וביו"כ אין איסורו מפורש בתורה עד כי רפרם אמר דאין הוצאה ליוהכ"פ אולם התוספתא כמאן אתי' ודו"ק.
עוד בתוספתא שכח פת בתנור וקידש עליו היום כו' ואומר לאחרים בואו והצילו לכם בלבד שלא יעשה עמהם חשבון לאחר השבת - ונראה דצ"ל ובלבד שלא יעשו עמו חשבון לאחר השבת דגבי הצלת דליקה שנינו במשנה ואם היו פקחין עושין עמו חשבון אחר השבת משום דלא הוי שכר שבת דמהפקירא קא זכו, דהא כיון דאם לא יצילו ישרפו אסוחי מסח דעתי' מינייהו לכן עושין עמו חשבון דפקחין הן דידעי דכה"ג לאו שכר שבת הוי אבל כאן דאין עומד לאבוד לגמרי ולא מייאש דעתי' מינייהו א"כ לאו מהפקרא קא זכו להכי אסורים ליטול שכר על ההצלה דהוי שכר שבת וז"ב בס"ד.