אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק י · הלכה יב

הלכה י

הבונה כל שהוא חייב כו'.
בירושלמי פרק כלל גדול הלכה ב' מה בנין היה במשכן שהיו נותנין קרשים ע"ג אדנים. ולא לשעה היתה. א"ר יוסי מכיון שהיו חונים ונוסעים עפ"י הדבור כמי שהוא לעולם א"ר יוסי בר בון מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לשעה הדה אמרה בנין לשעה בנין כו' ונראה שיטת הירושלמי בזה דהוי בנין אכן שיטת הבבלי צ"ב.
והנה נראה דאיהו ס"ל ג"כ דהוי בנין דבירושלמי לעיל קאמר מה קשירה היתה במשכן שהיו קושרין את המתירים ולא לשעה היתה א"ר ייסא מכיון שהיו חונים ונוסעים עפ"י הדבור כמי שהוא לעולם א"ר יסא ב"ב מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לשעה כו' ובגמרא דילן מצאנו. קשירה במשכן היכא הוא אמר רבא שכן קושרין ביתדות האהלים. קושרים ההוא קושר ע"מ להתיר הוא חזינא דסבר הגמ' כר' יסא בר בון מכיון שהקב"ה הבטיחן שמכניסן לארץ כמו שהוא לשעה וא"כ כאן גבי בנין נמי סבר דבנין לשעה הוי בנין. וא"ל מהא דקאמר בעירובין נ"ה דגלי מדבר קאמרת כיון דכתיב בהו עפ"י ה' יחנו ועפ"י ה' יסעו כמאן דקביע להו מקום דמי דהתם חנייתן הוי קבע דתמן מיירי לאחר הגזירה שהוכרחו לשהות במדבר ארבעים שנה. אבל בשעת עשיית המשכן שעדיין לא נגזרה עליהם הגזירה שלא יכנסו לא"י ובכל יום היו יכולין לבא הוי כל חנייה לשעה וז"ב.
ובירושלמי פרק כיצד מעברין התיב ר' אסי והכתיב ויד תהיה לך כו' ר' חייא בריה דשובתי מקשי והאיך היו יוצאין לבית מדרשו של משה כו' א"ר יוסי מכיון שהיו חונים ונוסעים עפ"י הדבור כמי שהיו חונין לעולם אריב"ב מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כמו שהוא לשעה היינו דתמן מקשה מבית מדרשו של משה דהיה בעת העגל דכתיב והיה כל מבקש ה' כו' ועדיין לא נגזר שיהיו במדבר ארבעים שנה והוי חנייתן לשעה.
והא דאמר הגמרא דף ל"א מכדי כל מלאכות ילפינן להו ממשכן והתם סותר ע"מ לבנות שלא במקומו א"ל שאני התם כיון דכתיב עפ"י ה' יחנו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי. שאני התם דאף דהוי רק חניית שעה שהיו עומדין בכל עת ליכנס לא"י מ"מ כיון דבנין לשעה הוי בנין תו הוי כסותר ע"מ לבנות לשעה ובמקומו דפי ה' הוי כמקומו ודו"ק.
עוד קאמר שם בירושלמי הדא אמרה בנין ע"ג כלים הוי בנין. אדנים כקרקע הן וכן פסק רבינו כאן דהבונה ע"ג כלים פטור ונראה לדעתי כי כן מוכרח גם מש"ס דילן. דבדף ל"א קאמר וקסבר ר' יוסי סותר ע"מ לבנות שלא במקומו לא הוי סותר. הלכך לא שייכא סתירה ובנין אלא בפתילה וכיון דאין מחשבת סופו לחזור ולהדליק פתילה זו אין כאן עוד בנין במקום סתירה עכ"ל רש"י. וניחזי דהמכבה את הנר בחצר זו ע"מ להדליק הפתילה במקום אחר האם אינו כבוי. ואם נימא דהבנין היינו שנותן ע"ג אדנים וע"ג כלים ג"כ הוי בנין וכיון דהיה סותר הקרשים מהאדנים ע"מ לחזור ולקבוע הקרשים בהאדנים א"כ הוי בנין כמו דהוי כבוי בפתילה. בשלמא אם היה סותר הקרשים ע"מ לקובען באדנים אחרים אז הוי כחס על השמן. וע"כ דבעי בנין בקרקע ומפני שהאדנים קבועים במישור ע"ג קרקע הוי כקרקע א"כ המלאכה היא במה שנקבעת בקרקע וא"כ אם סתרו המשכן באלוש ע"מ להקימו בסיני הוי כסותר ע"מ לבנות שלא במקומו כיון דהמקום הוא מהצטרפות הבנין ודו"ק. והחת"ס לא צדק בזה במח"כ בחלק אורח חיים סימן ע"ב עיי"ש וכבר כתבתי בחדושי בענין הפאראסאן להסביר הירושלמי דעשיית אוהל הוי תולדה דבונה כמבואר ברבינו הלכה י"ג. ובונה חייב בכ"ש כל שעושה דרך בנין ועושה הכלי או הגומא או שסותם הקרש אף שאינו אוהל כלל ומצאנו בבנין דאם העלה והניח ע"ג אבנים חייב משום בונה שבת דף ק"ב וכן המחבר יד עם קורדום ועץ בתוך עץ אע"ג דלא עביד מידי לא נקב ולא סתימה ולא אוהל אלא שמחבר היד עם הקורדם או שעושה ומחבר מטה המפורקת חייב משום בונה ע"ז אמר הירושלמי היכי אשכחן כן ומשני שכן מצאנו בקרשים שנותן באדנים שהם היו חלולים ומחבר זה לזה ומצאנו שהוא אב ופריך כל הני דבאמת לא מיחייב רק שיבנה ע"ג קרקע אבל ע"ג כלים אם יסדר אבנים ויניח אבן אחד על הדימוס פטור וכן לשעה שהחבור אינו חבור שקיל וטרי אבל באופן שעושה דבר חדש כגון שנוקב בלול של תרנגולים או חופר גומא וכי"ב בודאי ע"ג כלים ג"כ חייב, וגם בלשעה ליכא לספוקי כלל וכן קודח חייב בכל הני וא"ש מה דלא נקיט הירושלמי אלא בנין דאדנים וז"ב כשמש וכי"ב כתבו התוספות לעיל גבי כלים דף ע"ד גבי דעביד חלתא ויש שיטה להראשונים עיין מאור ומלחמות פרק הבונה ובהגהות מיימוני פרק כ"ג דאין בנין בכלים כלל אלא מכה בפטיש כשתוקע בחוזק והמגיד הביא ראיה מירושלמי דמפורש דהגודל כל צרכו חייב משום בונה האמנם דבירושלמי אמר גבי הנופח בכלי זכוכית חייב משום בונה ובבלי קאמר הנופח בכלי זכוכית חייב משום מכה בפטיש והתוספות העירו מהנופח בכ"ז ולא העירו מהירושלמי ודו"ק.
ודע דרבינו פסק דבעי סותר ע"מ לבנות במקומו כמו"ש פ"א הלכה י"ח ואפ"ה פסק שם דמכבה שהוא חס על השמן או על הנר חייב והיינו דסובר דמכבה שהוא חס על השמן ודאי היה במשכן אבל סותר ע"מ לבנות שלא במקומו לא הוי במשכן דכיון דעפ"י ה' יחנו כמקומו דמי והתוס' כתבו דמכבה לא היה במשכן אלא לעשות פחמין אולם כבר נודע שיטת הקדמונים דמה דהוי משאצ"ל היינו משום דאינו אלא להציל מן ההיזק ועיין חדושי רמב"ן וא"כ יתכן דהוה במשכן גם לחוס על השמן ועיין תוספות דף צ"ד משא"כ בנין דלא הוה סתירה במשכן שלא ע"מ לבנות במקומו וזה ברור בשיטתו.
והנה מצאנו גבי בנין בכלי מלמעלה למטה דלא הוי דוגמת בנין במקדש שמתחלה היו מניחין האדנים ואח"כ קובעין בהן הקרשים חילוק בין לשעה בין לשהית בירושלמי ריש פרק הבונה יעו"ש וכן גבי אוהל בתלמודא דילן דארעי פטור ודו"ק.

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה