אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק י · הלכה י
הקורע בחמתו או ע"מ שהוא חייב לקרוע עליו חייב כו'.
רבינו אזיל לטעמיה דפוסק כר' יהודא דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה. ובירושלמי בפירקין על משנה דהקורע בחמתו ועל מתו וכל המקלקלין כו' בעון קומי ר' בא היך מה דאת אמר תמן השוחט בשבת כיפר [פירוש שיצא ודי חטאתו שהביא ומקטירין האימורים לערב כמו דאיתא בתוספתא דכריתות והביאה רבינו בשגגות] ומביא חטאת אחרת [פירוש מפני שחלל שבת בשוגג] וא"כ אמור אף הכא יצא ידי קורעו. [פירוש שסבר שפטור מפני שלא קיים מצות קריעה דהוי מצוה הבאה בעבירה ולכך הוי מקלקל ופטור. ומקשה. אמאי גבי חטאת לא אמרינן דהוי מצוה הבאה בעבירה אלא כר"ש דאמר עד שיהא לו צורך בגופו [פירוש. ולעולם דיצא ידי קריעה אלא שאין התיקון בגופו של בגד והוי מלאכה שאצ"ל ופטור] א"ל תמן הוא גרם לעצמו ברם הכא את גרמת לו [פירוש דפטור משום דנתכוין למצוה והוי טעה בדבר מצוה ועשה מצוה דפטור אע"ג דלא טריד שאין דוחה שבת משום דאת גרמת לי' משא"כ תמן שאיהו דחטא גרם לעצמו לא מפטר אע"ג דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה] ופריך. ואפילו תמן את גרמת ליה שאילו לא שאמרת לו שיביא האיך היה מתכפר לו כו' וא"כ ליפטר. וברור.