אור שמח על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ד · הלכה כה
הלואת יו"ט תובעין אותה בדין.
רבינו חננאל האריך וגריס רבא והביא קדמאי דפסקו דלא ניתנה ליתבע. ופריך בגמ' מהא דתנן השוחט כו' אם היה החודש מעובר משמט. ומשני דאיגלאי מילתא דבחול הוי. ופי' בתוס' דרק בשבת ויו"ט ודאי לא ניתנה ליתבע ולדידי נראה דלא מיבעי בשעה שהיו מקדשין עפ"י הראי' והי' ספק לבני גולה דאז שני היו"ט ספק ודאי דלא ניתנה ליתבע דכיון דנקיל בספק והספק יהי' על שני הימים ודאי דאתי למכתב בחד יומא דהוא ודאי יו"ט, אלא אף במקום שהי' מתברר שיום ראשון חול כמו בראש השנה דשאר שנים שבאו העדים למחר ג"כ לא ניתנה ליתבע דבשעה שנתן אם יעלה ספק ביד הנותן שמא יהא מעובר והיום חול וניתנה ליתבע תו אתי לכתוב בפנקסו ושוב שמא לא יתעבר ונמצא יתחלל יו"ט, רק בראש השנה של תחלת שמינית דממה נפשך אם לא יתעבר ויהי' זה היום יו"ט א"כ הלואתו לא ניתנה ליתבע וכיון שאין ב"ד נזקקין לגבות למאי יכתוב ואם יתעבר הלא אגלאי מילתא דחול הוי ותו הלא שביעית משמטת בסופה ואינו רשאי לגבות כלום לכן לא אתי לכתוב ממ"נ. ולכן משמט פירושו כמו דמסיק דצריך לומר משמט אני כיון דמשום יו"ט הי' רשאי לגבות ודו"ק ויש להאריך בדברי הרשב"א בחדושיו לפי גירסתו אמאי משמט מוכרח כדברי התוס' ואכמ"ל אמנם לגירסת רש"י האמת כמו שפירשתי ויעוין ר"ן.
וטעם רבינו דמסתברא טעמי' ופירושו דחזינא דרב יוסף גופי' בפ"ק דביצה אמר דשרינן לי' לחפור ולא גזרינן דילמא מימלך דאתי לאמנועי משמחת יו"ט יעו"ש.