אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ד · הלכה יז

הלכה י

כלי שנטמא מערב יום טוב אין מטבילין אותו ביו"ט.
הנה הרי"ף ז"ל לא הביא רק טעמא דסחיטה וטעמא דשמא ישהא ונראה דמש"ה השמיט טעמא דרבה דגזירה שמא יעבירנו דיקשה הא תינח שבת יו"ט מאי איכא למימר, ולומר כדמשני בסוגי' גזרו יו"ט אטו שבת לא מחוור לי' לפסק הלכה דבפרק כל הכלים משני אהא דאין סומכין בבקעת את הקדירה כיון דבשבת כו' גזרו יו"ט אטו שבת ופריך מי גזרינן ומסיק דלב"ה דסברי דמוציאין הקטן וס"ת לרה"ר אין גוזרין יו"ט אטו שבת בהוצאה ולא בטלטול יעו"ש וכיון דלבית הלל לא גזרינן יו"ט אטו שבת איך יגזרו בטבילת כלים יו"ט אטו שבת ולכן טעמא דרבה דגזירה שמא יעבירנו הובא בש"ס לענין שופר ולולב ומגילה בשבת, אבל לגזור יו"ט אטו שבת זה הוי אליבא דבית שמאי. והא דאמרו אין סומכין אה"ק בבקעת הוא משום דרבינו פוסק מוקצה אסור ביו"ט, ועצים לא ניתנו אלא להסקה והוי מוקצה ועיין רא"ש פרק המביא סימן י"ב והא דאמרו בדף ל"ב דתרי תנאי אליבא דר' נחמיה אם סכין ניטל שלא לצורך תשמישו המיוחד ביו"ט הוא תלוי בפלוגתא דב"ה וב"ש אם גזרו בהוצאה ביו"ט והוה"ד בטלטול דבר המותר דגזירה אטו הוצאה לב"ש ולתנא דאין בין יו"ט לשבת הוה"ד גבי יו"ט אין כלי שמלאכתו להיתר ניטל אלא לצורך תשמישו המיוחד, ולב"ה דעיקר ההוצאה שרי ביו"ט לכל דבר דלאו אוכל נפש הוה"ד דסכין ניטל לחתוך חותמות שבכלי וזה נכון. וטעמא דרבא דמתקן לא הביא דא"כ יקשה אדם נמי, ונראה כמיקר לא שייך במים רעים ואי משום דרב נחמן ברי"צ פעמים שאדם בא בשרב ורוחץ אף במי משרה לא יתכן לפום מאי דמסיק בפרק שמונה שרצים דף ק"ט דאין רוחצין בים הגדול במים הרעים אף אם לא נשתהא ודלא כר"נ ברי"צ דמתיר בלא נשתהא עיין רשב"א וכן בשיטת הרי"ף דבמים הרעים מוכח דלרפואה מכוין א"כ הה"ד גבי טבילה מוכח במים הרעים דלטבול מכוין והוי מתקן גברא אלא ע"כ דלא חשו לזה ודו"ק כי זה נכון. ומש"ה פירש רש"י פרק אלו דברים והזאה שבות הוא כו' אלא מתחזי כמתקן גברא ולא פירש טעמא דשמא יעבירנו כדמפרש רבה שם בסוגיא דף ס"ט משום דא"כ ביו"ט נשתרי ולגזור יו"ט אטו שבת ליכא למימר כמו"ש. ורבינו פירש טעם אחר בהלכות שבת פרק כ"ג הלכה י"ד וכשם שאין מקדישין כך אין מקדשין מי חטאת וטעמא דלכן אסור גם ביו"ט ובקטן אם כשר לקידוש פליגי בזה תנאי ביומא ואנן קיי"ל דפסול יעו"ש ולפ"ז בפרה אדומה המקדש מי חטאות להזות על כהן השורף כו' הי' גדול ותינוקות שמקדשין שכתב רבינו כיון שיהיו גדולים והשמיט תוספתא שיהיו בני ט' דאתיא כמאן דמכשיר קטן לקידוש, ולכן הי' אסור בשבת דהקידוש הוא מגדול ודלא כמו שנתעורר בספר ישועות יעקב או"ח סימן שמ"ג דבחינוך מצוה יהא מותר בקטן ודו"ק. ובהלכה ח' נראה דהזאה לבד הקדוש אסור משום תקון גברא יעו"ש היטב. ואולי דוקא בימות הגשמים לא בימות החמה עיי' רה"ש דף כ"ח.
והנה הרב המגיד פירש דכלים חדשים כיון דקודם טבילה לא חזי' כלל ודאי טבילתן מיחזי כמתקן כלי ולדעתי ראי' ברורה מהא דאמרו פ"ד דיבמות דלמ"ד דגר בעי מילה וטבילה אסור לטבול בשבת דהוי מתקן גברא אע"ג דלגבי טבילת טמאים לא קפדינן אהא מ"מ הואיל ונעשה ישראל ע"י טבילה זו הוי מתקן גמור, ואף למ"ד דאדם שרי בלא טעמה דמיחזי כמיקר וכמו דפריך בסוגי' א"ה אדם נמי כו' מים הרעים כו' ורוצה להוכיח דלא חיישינן למתקן דלא שייך כאן סברת התוס' ביבמות משום שצריך ב' ת"ח כו' וע"כ כיון דבלא הטבילה עו"ג גמור הוי הוא מתקן גברא כ"ש בכלי הניקח מן העו"ג דלא חזי להשתמש בו לישראל בלא טבילה דהוי מתקן מנא לכולי עלמא. וזה סעד נכון. אמנם מדברי רבינו פרק י"ג מהלכות איסורי ביאה משמע דמשום שהטבילה צריכה ב"ד הוי כדן את הדין בשבת ולכן אסור טבילת גרים בשבת ועיין כס"מ שם. ונראה דבעיקר הסברא סבר דהוי מתקן גמור אכן על מי יהי' חלות האיסור דבשעה שטובל הלא עדיין גוי הוא ואינו מוזהר על השבת ומותר לתקן כלי בשבת וכשטבל הלא כבר טבל, וצ"ל דאיסור הוא על הנך שמטבילין אותו ועומדין אצלו וזה לא נהירא לקרות מתקן דהא הוא גדול ועושה מעשה אדעת עצמו ולכך מדמה טפי לדן בשבת, אבל בטבילת כלים ודאי לא פליג וזה נכון.
והנה רבינו כתב טעמא דשמא ישהא גבי יום טוב דתניא כן בברייתא, אבל גבי שבת כתב טעמא דמתקן משום דבפ"ב דתרומות כייל מעשר בשבת ומטביל בשבת ומבשל בשבת כחדא דמוכח דכולהו משום איסורא דשבת הווי ולא משום גזירה שמא ישהא, דהא מהלכות טהרה שלא ישהא בטומאה ולא אשכחן דליגזור עלה בדיעבד אם עבר ושהה דלא יאכל במזיד ועיין ריש פרק הזהב בסלעים על דינרים גזירה שמא ישהא עליותיו כו' היינו דקתני יעלה ולא יעלה כו' ובפרט בהא דבעי אם בישל בלא עירובי תבשילין כו' ופשיט ממבשל בשבת ודחי איסורא דשבת שאני ופירשו רבוותא קמאי דקאי על המעשר והמטביל בשבת ג"כ דאיסורא דשבת שאני והדר בי' משנויא קמא וע"כ דהאיסור הוא משום שבת ולא משום גזירה שמא ישהא וישתמש בה בטומאה ולכך סתם דאף אי איכא פירי אחריני אסור ולכך במגבי' תרומות כתב בשבת או ביו"ט שם הלכה ט"ו [ומפרש דדוקא בבישול מיו"ט לשבת דל"ש דהשוו יו"ט לשבת לא גזרו בעבר ובישל, אבל בכולהו איסורי דשבת ויו"ט השוו דינם] ובטבילת כלים כתב המטביל כלים בשבת אבל ביו"ט לא גזרו בדיעבד, דבאמת לא חששו לאסור גבי יו"ט משום תקון. חדא דטבילת כלים ברגל מצוה דחייב אדם לטהר עצמו ברגל ועוד אפילו לתקן כלי לצורך אוכל נפש התירו בא"א לעשות מבעו"י כ"ש כאן דאינו רק מיחזי כמתקן ואף בנטמא מבעו"י לא הי' להן לגזור לולא טעמא דשמא ישהא ודו"ק וקרוב לזה כתב המהרש"א.
ולפי זה אתי שפיר דדעת רבינו דבשבת דמשום מתקן אסור גם בנטמא בולד הטומאה אסור להטבילו ולכן כתב רבינו בפרק כ"ג מהל' שבת כיצד יעשה נותנן בכלי שאינו מקבל טומאה כגון כלי אבנים וכמו שפי' בפי' המשנה דכלי עץ מיטמא מהמים ואסור להטבילו אגב מימיו אף דאז לא הוי רק נטמא מולד הטומאה מ"מ אסור בשבת דהוי תקון אבל ביו"ט כיון דאינו אסור רק משום שמא ישהא לא איכפת לן אם ישהא מה שנטמא בולד הטומאה כיון דטהור מן התורה ולכן מותר לטבול מחולין למעשר או מתרומה לקדשים כמו שפירש בפי' המשנה, ולא הזכיר הך דמשיקין בכלי אבן כאן ביו"ט דאף בכלי עץ מותר להטביל כמו שמותר להטביל כלי טמא אגב מימיו ובפרט דאם ישים המים להשיק בכלי עץ ביו"ט ויחזור ויטמא הוי כלי שנטמא ביו"ט ומטבילין אותו, ובשבת אף אם נטמא בשבת אין מטבילין אותו משום מתקן לכן משיקין דוקא בכלי אבן ודלא כמו שכתבו התוס' דמשום דמטמא בידים גרע יעו"ש ודו"ק היטב ומצאתי כזה בשו"ת רלב"ח סימן ט"ז.

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה