אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ד · הלכה י

פרק ד

אין מבקעין עצים כו'.
בהשגות ואפשר דבקוע עצים מפני כו' עשו אותו כדיכת המלח כו' ע"ש.
לדעתי נראה דכל המלאכות הם בעצם המאכל כמו בישול שחיטה אפיה וכי"ב אבל הבערה היא בעצים אלא שהוא לצורך אוכל נפש, שהוא מכשיר את האוכל נפש א"כ הרי התירה התורה כאן מלאכה במכשירים תו התירו חכמים גם הביקוע ע"י שנוי, וזה גופא טעמא דרבינו דסובר דלא הותרה שלא לצורך רק הבערה משום דעיקר המלאכה אינו בהאוכל נפש, וכן בההוצאה ג"כ המלאכה מתיחסת אל האדם לטורחו אבל לא שנעשה שנוי בגוף הדבר היוצא ולכן אמרו הוצאה מלאכה גרועה היא, אבל בכל המלאכות שנעשה שנוי בגוף הדבר וקרוי' מלאכה שהיא פעולה בעצם הדבר לעשותו באופן אחר מכפי שהוא עתה והיא מלאכה באוכל נפש עצמו שנתבשל האוכל או שנשחט לא אמרינן מתוך ועיין לעיל דברי רבינו, אך דא מבואר דההבערה אינה מלאכה בעצם האוכל רק הוי כמו מכשירין לאוכל נפש וכיון שהתירה התורה מכשירין תו התירו חכמים ביקוע אע"ג שהוא רחוק מההבערה והוי בגדר מכשירין ויכול לעשותן מבעו"י ונכון.
ובירושלמי משמע משמועה דלא אמרו בשאר מלאכות מתוך, אף דבפ"ק הלכה ב' פלפלו שם בבישול ובחרישה דנאמר מתוך, והוא בסוף פ"ק דיו"ט מהו להעמיד חלב ביו"ט, אם אומר את כן אף הוא חולב ומעמיד מיו"ט לחול [בבלי שבת קל"ד אמר משום דאפשר לגבן מערב יו"ט] הרי דסבר הירושלמי דמה"ת מותר להעמיד חלב ביו"ט ובירושלמי שבת פרק כלל גדול אמר המגבן והמחבץ חייב משום לש [לא משום בונה כדאמר בבלי דף צ"ה וכן משמע מהא דפריך בדף קל"ד ומ"ש מלישה] ובפרק כל הכלים לענין קילורית ר' בא בעי קומי ר' מנא מהו מיגבלתה ביו"ט [להדין קילוריתא] א"ל אינו אוכל נפש, הרי דאף דאיכא צורך רפואה מ"מ לא שרינן מתוך שהותרה גיבול לצורך אוכל נפש מן התורה כן תהא מותרת למידי דצורך קצת איכא כמו בכל מתוך ומשמע מירושלמי דמה"ת אסורה ביו"ט כיון דלאו אוכל נפש על כרחין דבלישה לא אמרינן מתוך. ויש לדחות דמדרבנן אמר ואילו הוי צורך אוכל נפש הוי מותר אף דאפשר לעשותה מערב יו"ט וכמו דשרי במעמיד חלב רק משום גזירה שיעמיד לחול וזה ליכא במגבל קילורית ושמועה דפ"ק דכתובות דבעי למימר מתוך שהותרה חבורה לצורך הותרה שלא לצורך אין זה משום מתוך דא"כ מאי בעי ממוגמר אטו לא ידע דבהערה סברי בית הלל דאמרינן מתוך כמו בהוצאה ועושה אדם מדורה ומתחמם כו' ורבי יוחנן אמר לתנא פוק תני לברא וכו' אלא דסבר דהנאת הגוף דבשעת המלאכה באה ההנאה חשובה כאוכל נפש לכן לבעול תחלה בשבת שרי דהיכא דההנאה באה עם המלאכה חשובה כאוכל נפש, דהתם המלאכה רחוקה היא מהאוכל שמבשל עבור לאכול לאח"ז ושקולה שאר הנאה שהיא באה בצירוף עם המלאכה בשעה חדא לאוכל נפש הרחוק מן המלאכה ולכן פריך ממוגמר דלהריח דבשעת המלאכה איכא הנאת הגוף ליהוי מותר דזה חשוב כמו אוכל נפש ולא משום מתוך. [ועיין בשמ"ק מה שכתבו ראשונים בשמועה זו] ואין מסוגיא זו הכרח דנאמר מתוך בשאר מלאכות ודו"ק. ולברר השמועות צריך עוד עיון איה"ש.
בשו"ת רעק"א [סי' ה'] כתב, דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן דא"כ יקשה משבת אחר יוהכ"פ כו'.
נ"ב הא חזי לקטנים.
עוד כתב, וכן באם חל ז' בפסח בערב שבת יהי' אסור לאכול חמץ בשבת.
נ"ב זה אינו דנחזי האוסרין מוקצה מחמת יום שעבר לאו טעמא הוא משום מוקצה דנימא מיגו דאיתקצאי מחמת איסור בעצם. דהא אם הוא לילה אז לא איתסר כלל אלא שאינו מוכן הוי דכיון דלא ידע אם הוא לילה והוא סבר שעדיין יום הוא א"כ לפי חסרון ידיעתו שהוא לילה הי' אסור באכילה והוי אינו מוכן. והנה בעיסה שנתחמצה בשבת אחרון של פסח הלא לא היתה מוקצה כלל ואם הי' של עו"ג והוא לקחה בשבת הרי של עו"ג אינו צריך היכן כמבואר בירושלמי הביאו הרי"ף וכן בשו"ע סי' ש"י, תצ"ח.

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה