אור שמח על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ב · הלכה ד
בהשגות.
נ"ב שתי ההשגות הן דיבור אחד. וכצ"ל אין רואין אותו לכתחלה ביו"ט ולמה אין רואין אותו.
בכור שנולד ומומו עמו ה"ז מוכן ואין מבקרים אותו ביו"ט ואם עבר וראה מומו ובקרו והתירו ה"ז שוחט ואוכל.
זהו כפי מה דבעי שם אם יש מוקצה לחצי שבת ופשיט מהך דאם נולד ומומו עמו שזה מן המוכן אלמא דאין מוקצה ועיי"ש דאיכא תרי לישני ופסק כלישנא בתרא דאין מוקצה וכן כתבו הפוסקים ז"ל. אולם קשה לדעתי משמועה דפרק כירה דף מ"ו מתיב רמי ב"ח מפירין נדרים בשבת ואמאי לימא דמי יימר דמזדקיק לה בעל וכן פריך שם מנשאלין לנדרים כו' מי יימר דמזדקיק ליה חכם. והשתא קשה לימא דנדרה בשבת וא"כ הוי חזי ואדחי והדר חזי ואין מוקצה לחצי שבת ודוחק לומר דמשמע ליה דמיירי כשנדרה אפילו קודם השבת אלא שאביה שמע בשבת וכי"ב ועיין בשלהי שבת כשהיה לו פנאי לשאול כו' ולפ"ז מוכח דהך סוגיא ורמי בר חמא סברי יש מוקצה לחצי שבת ודלא כפסק רבוותא. וע"כ לומר דאין מוקצה לחצי שבת דאמרינן הוא דווקא היכא דלא דחיי' בידים הא היכא דדחייה בידים כמו גבי נדרים שהיא אסרה הככר לכו"ע יש מוקצה ולפ"ז מאי פריך מהא דהיה אוכל בענבים וכו' והעלן לגג וכן כי פשיט מקדירות דתמן הא הוי מוקצה דדחי' בידים ואפ"ה אמרינן דאין מוקצה לחצי שבת. והנראה דאימת אמרינן גבי מוקצה דדחי' בידים דלחצי שבת אין מוקצה דווקא בהנך דבשעה שדחי' בידים הי' הדחוי ע"מ שיהא חזי לבתר זמנא כמו קדירות וכן שהעלן לגג לעשות מהן גרוגרות רק דהדר איחזי בהאי יומא אבל כאן בנדרים אטו כי נדרה נדרה ע"מ שיפר לה בעלה או שישאל לחכם הא בשעת הנודר כוונת הנודרים היא שיהיו אסורין באכילתם נגד מה שנתהוה אח"כ ע"י שחלה והפרה בכה"ג לכו"ע הוי מוקצה לחצי שבת. ועדיפא טפי מנולד בו מום בבכור שנולד ביום טוב דאע"ג דמעיקרא הוי מוכן אגב אמו וכי נולד איתקצאי והדר כי נפיל בו מום הדר חזי אפ"ה לכו"ע יש מוקצה לחצי שבת ועיין מאירי ודו"ק.
והנה בפרק קמא דחולין אמר תנא תנא קמי' דרב השוחט בשבת בשוגג יאכל כו' ואמר רב דמוקצה הוי ופריך והא מתניתין דהשוחט בשבת ויום הכפורים ודרש רב אסורה באכילה ליומא ונסבין חבריא דר' יהודא היא הא ר"מ שרי. ומשני כי שרי דר"מ כגון שהיה לו חולה מבעו"י והבריא דבכה"ג מוקצה ליכא רק משום מעשה שבת יש לאסור ואפ"ה משמע ממשנתינו דבכה"ג אסור דדומיא דיוהכ"פ תני [עיין תוספות שם] וע"כ כר' יהודא דהמבשל בשבת אתיא ונתקשו רבנן בתוספות דאם יש מוקצה לחצי שבת אמאי לא אסור משום מוקצה דכיון שהבריא תו הוי מוקצה מחמת איסור יעו"ש.
והנראה לי דנתבונן נא שם בסוגיא דקאמר מבשל אסור כגון שקצץ לו דלעת פירש"י לחולה שנחלה היום, דאי נחלה מאתמול לא הוי מוקצה. והא דלעת טובא הוו ואטו נסתלק מכלם איסור מוקצה בשביל שהחולה צריך לדלעת ומי דחיק לרש"י לאוקמי' בשאין אלא דלעת אחת. וצ"ל או משום דחולה שצריך לדלעת אחת ורצו עשרה וקצצו עשרה דלעת והביאו בזה אחר זה כולם עשו ברשות כדאמר רבה פרק רבי ישמעאל במנחות. וכן קיי"ל לכן איסתלק מוקצה מכל הדלעת אם צריך אף רק לדלעת אחת או דאמרינן בכה"ג ברירה דהובררה דהיא היתה עומדת לחולה מקודם השבת שהרי הוא אוכל ממנה. ולפ"ז אתי שפיר דמאן איהו דאמר יש מוקצה לחצי שבת לחד לישנא איהו רבא דפרק אין צדין ואיהו יאמר דנסבין חבריא דכר' יהודא היא הוא מטעם אחר דע"כ דומיא דיוהכ"פ קתני דבכל זימנא אסור ולר' מאיר איכא גוונא דשרי דליכא מוקצה בכה"ג דתני במשנתינו דשוחט מתחייב בנפשו [תוספות שם] כגון דאיכא חולה בעיר שצריך לאכול בשר והוא מסוכן שנתנה שבת לחללה עליו אלא שהוא לא שמע שהוא חולה ושחטה בלא ידיעתו שיש חולה דבכה"ג סבר רבא במנחות דחייב משום דלא שמע דזיל בתר מחשבתו ומוקצה ליכא כיון דאי הוי ידע מן החולה לא הוי מקצה דהא חזי לחולה לשחוט לצרכו אע"ג דאיהו לא ידע מ"מ הוי רק חסרון ידיעה ואין מוקצה בשביל זה וכדאמר רב כהנא מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו אין זה מוקצה [ויש לחלק] אלא דאסורה לבריא משום מעשה שבת, דלא עדיף מלא שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה והעלה תינוק ודגים דחייב ודו"ק. ורבינו לעיל פ"ב מהלכות שבת פסק כרבה דרבו הוי דפטור וא"כ אין זה מעשה שבת ואינו מתחייב בנפשו וע"כ מוכח דאין מוקצה לחצי שבת דע"כ מוקי כשהי' לו חולה והבריא ומזה מוכח דגרסתינו והיא גירסת רבינו עיקר דרבה לקולא ורבא לחומרא ודלא כגירסת ההשגות שם עיי"ש. ודו"ק.
וכן מוכח מירושלמי דבעי מעתה עגל בכור שנולד מן הטריפה מותר כו' דבלא נולד מן הטריפה הוי חזי אגב אמו לשחטה ונולד אידחי לי' והוי מוקצה לחצי שבת ואין מוקצה לחצי שבת אבל עגל שנולד מן הטריפה דמעיקרא לא הוי מוכן דסבר דמוכן לכלבים לא הוי מוכן לאדם אלא שנעשה כדבר מוכן הטמון בדבר שאינו מוכן דמהני הכנתו קודם כמו שפירשתי שיטתו לעיל הלכה ג' ע"ז פריך דכיון דאסור לראות מום ביו"ט א"כ אינו מוכן מבעו"י ומשני כגון שעבר המומחה [פי' שעבר דרך שם שנולד וראהו שלא הי' אסור מעולם ולכך מותר לראות ודו"ק] או כיון שעבר וראהו הוי מוכן מעיקרא ודוקא בנולד מום מערב יו"ט ולא הראהו דאדחי' מדעתו הוי מוקצה אפי' אם עבר המומחה והתירו ביום טוב.