אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק א · הלכה טו

הלכה יג

המבשל ביו"ט לעכו"ם כו' אינו לוקה שאילו באו לו אורחים היה אותו תבשיל ראוי להן כו'.
מוכח הא עגל טריפה דלא חזי לאורחים לוקה דליכא כאן הואיל. והנה ראיתי בשו"ת רע"א סימן ה' נסתפק בשוחט טריפה דרבנן דמדאורייתא כשירה הוי אם לוקה מן התורה דלא חזיא לאורחין או כיון דמדאורייתא שרי תו שפיר מה"ת איכא הואיל ואינו לוקה יעו"ש. ופלא בעיני כי הוא רש"י מפורש בסוגיא דהואיל דף מ"ז דפריך אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכסוי דם צפור כו' וכתישה ביו"ט מי שרי ראויות לכותשן כלאחר יד ע"י שנוי דשבות בעלמא הוא וכיון דמדאורייתא שרי פקע לי' מלקות עכ"ל רש"י. הן דבגמרא אפשר הי' לפרש כיון דאין זה רק דרבנן לא העמידו דבריהם לבטל עשה דכסוי ושבות דכלאחר יד התירו במקום מצוה דכסוי, אולם רש"י הוכרח לפרש כן דבפ"ק דיו"ט אמר על משנה דאם שחט שיחפור בדקר ויכסה ופריך והא קא עביד כתישה ולא משני דכותש כלאחר יד מוכח דכלאחר יד לא התירו לכתוש משום מצות כסוי אע"ג דשחט כבר. והא דשרי רב בבכורות דף כ"ה לתלוש ביו"ט כלאחר יד לצורך שחיטה התם הוי דבר שאינו מתכוין יעו"ש ואפילו במתכוין לא דמי. דיקא נמי דקא שרינן התם היכא דאינו צריך לנוצה והוי מלאכה שאצ"ל יעו"ש ובאמת צריך להבין לפי שיטת רבינו שאפילו במתכוין נמי שרי לתלוש משום דהוי תולש כלאחר יד והא הוא סובר מלאכה שאצ"ל חייב בריש הלכות שבת וא"כ אמאי לא אמר הכא דכותש כלאחר יד. ואולי משום דצורך שחיטה עדיפא משא"כ בכבר שחט ומשום מצות כסוי לא התירו כתישה כלאחר יד, או דשם בתולש ביד הוי עוקר דבר מחיבורו כלאחר יד, משא"כ כאן דכתישה ביד אורחי' הוא רק בכותש ע"י שנוי נשרי דהוי כלאחר יד א"כ טפי איכא למיגזר דילמא יעשה כתישה שלא ע"י שנוי. וזה האמת משא"כ התם שנגזור שיעשה ע"י כלי זה גזירה רחוקה וקא שרו רבנן ודו"ק. איך שיהיה נתבאר דרבנן לא התירו שבות כלאחר יד משום מצות כסוי, וע"כ הא דפריך ראויות לכותשן כלאחר יד הוא כדפירש"י דכיון דמה"ת שרי פקע ליה מלקות אע"ג דמדרבנן לא חזיא וזהו שפירש"י כיון דמדאורייתא שרי פקע ליה מלקות. ורע"א האריך בראיות והעלה בספק ורש"י נקיט זה לדבר פשוט.
ומשום זה הוכרח רש"י לפרש הך דמבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט דלוקה משום מבשל בשר בחלב דקא סבר יש בגידין בנותן טעם, ולא פירש משום שומנו של גיד ולכולי עלמא וכמו דמוקי בפרק כיצד צולין דף פ"ג הך דתני גידים בשומנו של גיד. דכיון דאינו אסור אלא מדרבנן א"כ איך לוקה משום מבשל ביו"ט הא כיון דמה"ת שרי הא פקע לי' מלקות. אכן כיון דאתי' דלא כר' שמעון דסבר אין בגידין בנותן טעם קשה אמאי לא חשיב דלוקה גם משום הנאת בשר בחלב דעל אכילה והנאה של בשר בחלב איכא תרי לאוי וילקה שתים, ובלא זה הוי אמינא דאתיא כר' שמעון דסבר בשר בחלב מותר בהנאה דיליף קודש מנבילה, אבל השתא דמוקמינן דלא כר"ש קשה. אך ראיתי לרבינו בספר המצות שכתב דאין האכילה עם ההנאה שני דברים, רק דההנאה היא כמו שאמר לא תהנה ממנו לא דרך אכילה ולא שאר הנאות, ובפרט לרבינו דעל כל איסורי הנאה אין לוקין ודאי אתי שפיר ודו"ק.

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה