אור שמח על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ה · הלכה כ
נשבע שלא יישן כו' או שלא יאכל כלום שבעת ימים כו'.
צריך ביאור כיון דאמרו בגמ' אם אמר שלא אוכל ושלא אשתה גילה דעתו דהמכוון שלו היה לאסור מקודם אכילה בלא שתיה ולכן לא הוי כנשבע על מה שכבר נשבע ואם אכל ושתה חייב שתים ופסק כן לעיל בפ"ד ה"ו, אם כן כאן שאין אדם יכול להתקיים בלא אכילה ושתיה שבעה ימים נאמר דזה הוא גלוי דעתא שאינו רוצה להיאסר בשתיה רק באכילה לבד שזה יכול למנוע עצמו שבעת ימים ולא הוי שבועת שוא. אם לא דנאמר דקים ליה לרבינו דשבעת ימים אין באפשרי גם בהעדר אכילה לבד אף שישתה. וזה אינו מחוור לאמר כיון דאמר שלא יאכל כלום אין לשלול ממנו איסור השתיה, דזה אינו במשמע דתיבת כלום אינו בא רק לכלול גם כ"ש פחות מכזית אבל שתיה יתכן שלא כללה. ואף בלשון שכתב בפ"א שלא יטעום כלום לא יפלא אם נאמר דכוון רק על אכילה לבד בלא שתיה כמו שכתוב ביונה ג' אל יטעמו מאומה ומים לא ישתו וצ"ע עוד בזה. ושיעור שבעה ימים נראה רמז מיומא (דף ד' ע"ב) למרק אכילה ושתיה שבמעיו לשומו כמה"ש יעו"ש: