אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ח · הלכה ח

הלכה ג

ואח"כ גזרו חכמים שאחריו אף לתרומה.
בהשגות א"א ואח"כ גזרו על אכילת חולין שצריך נטילת ידים. והנה רבינו דייק ואם נגע בתרומה קודם שיטבול ידיו פסולה, דייק תרומה ומורה דבחולין ליכא הך גזירה ואף משקה חולין אינו פוסל לעשותן ראשון דקיי"ל כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה זה דוקא בידים טמאות אבל בסתם ידים שאינו ידוע להן טומאה לא נאמר זה, ומש"כ בהלכה י' הואיל והידים שניות קאי היכי שנגעו בטומאה וכן ביאר בהקדמה למסכת ידים עיי"ש, הגם כי אינו מוכרח מלשון רבינו וטפי נראה דחזר בו מדשתק וסתם הואיל והידים שניות מורה בסתם ידים שלא נודע להן טומאה יעוין בזה. אמנם נפק"מ מזה דאמרו בפרק ערבי פסחים דבר שטיבולו במשקה צריך נט"י, ואם נאמר דכל ידים מטמאין משקין להיות תחלה ויגע במשקין ויתטמאו לכן כדי שלא יאכל אוכלין טמאין צריך נט"י א"כ זה מגדרי הטומאות והיה לו לרבינו להביאו כאן, אבל אם נאמר דסתם ידים שלא נודע להן טומאה אינן מטמאין משקין חולין א"כ דבר שטבולו במשקה דצריך נט"י הוא משום קדושה כמו נהמא, וזה בעצם פלוגתת רש"י ותוס' שם ואינו צריך להביא בכאן דכבר הביאו בהלכות ברכות דשם מקומו, לכן דייק הראב"ד ואח"כ גזרו על אכילת חולין פירוש פירות שטבולן במשקה ומשום טומאת אוכלין שכאן מקומו ולפירוש המשנה הא דתנן טבו"י פ"ב ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא פירוש שהיה ידוע שנגעו ידיו באיזה טומאה שאז מטמא אף משקה חולין וכן בפ"ח דכלים היה אוכל דבילה בידים מסואבות היינו שידוע שנגעה בהן טומאה ודוק:
ולפ"ז מדוקדק לשון רבינו שבפרק י"א מהלכות תרומות ה"ז כתב ואין סכין תרומה בידים מסואבות כו' ובשביעית פ"ה דשמיטה ויובל ה"ז ואין סכין אותו בידם טמאות, דייק טמאות, משום דשביעית הוא משקה חולין וסתם ידים אינן עושין משקה חולין ראשון, אבל בתרומה כתב מסואבות שסתם ידים עושין משקה תרומה תחלה, ובשביעית דוקא טמאות שנגעו בטומאה, ונכון מאוד:
וכפי הנראה פירוש רבינו בשיטתו בפירוש המשנה את התוספתא דטהרות פ"א ז"ל. הידים מטמאות אחד ופוסלות אחד בקודש ופוסלות התרומה ואין ידים לחולין רשב"א אומר כו' ידים תחלה לחולין ושניות לתרומה, והיה מפרש כך דפליגי אם ידים מטמאין משקה חולין ולכן אמר ת"ק דאין ידים [בסתם ידים שלא נודע שנגעו בטומאה] מטמאין משקין חולין ורשב"א אמר ידים לחולין למשקה חולין תחלה אבל אין פוסלין אוכלי חולין דאין שלישי בחולין, ולתרומה גם לאוכלי תרומה שניות הן וזה פירוש נכון לולי שהגמרא בחולין (דף ל"ג) מפרש פלוגתייהו בידים שנכנסו לבית המנוגע אם תחלות הן יעו"ש פירוש אחר בזה ודוק. והתבוננתי כי הירושלמי פרק אלו דברים ה"ג מורה כפירוש רבינו דמשום משקה חולין הוי תחלה וחיישי ב"ש שמא יטמאו ידיו ויטמא משקין, וכן הירושלמי דפרק אין דורשין ה"ה מתפרש כן יעו"ש ועיין פירוש חרדים על הירושלמי שם ודוק:
והנה האחרונים חקרו במידי דבדרבנן דעשו חיזוק לדבריהם יותר של תורה ובמידי דאורייתא דלא עשו חיזוק ואם נפגשו דבר תורה עם מידי דרבנן כאחד אם עשו חיזוק והאריכו בזה. ולדעתינו הוא פלוגתא דתנאי דאמרו בפ"ק דפסחים דמשקין הנוגעים בטבו"י אינן נעשין ראשון ופרש"י משום דטבול יום הוי דבר תורה ואינן צריכין חיזוק יעו"ש וידים מטמאות משקין לפי שהן ד"ס וצריכין חיזוק ועושין המשקה תחלה, וטבו"י שהוא דבר תורה פוסל אוכלי ומשקי תרומה, אם ידיו עושין משקין ראשון תניא בתוספתא דטהרות פ"א ראב"ש אומר אין ידים לטבו"י פירוש לפי שהוא פרוש מן התרומה לכן לא גזרו על סתם ידים שלו שיהיו מטמאות משקין תחילה רק פוסל תרומה ומשקה תרומה לא משקה חולין מפני שהוא טבו"י ואינו נוגע בתרומה והביאה רבינו בפירוש המשנה פ"ב דטהרות ורמז לזה רבינו לקמן פ"י ה"ו אחד טהור ואחד טבו"י כו', ובמשנה מבואר דלא כוותיה בפ"ב מטבול יום משנה ב' ונגע בה טבו"י כו' ואם היה משקה חולין הכל טהור ואם היה ידיו מסואבות הכל טמא, הרי דגזירה דידים גם בטבול יום איכא ונמצא זה פלוגתא דתנאי. אמנם רש"י בחולין (דף ל"ד) פירש משו"ה משקי טבו"י אינן נעשין תחלה משום דקלישא טומאתיה ואכמ"ל ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה