אור שמח על משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ח · הלכה ג
הפגול והנותר [כו'] מטמאין את הידים.
פסחים (דף פ"ה) רב הונא ורב חסדא חד אמר משום חשדי כהונה וחד אמר משום עצלי כהונה מר מתני אפיגול ומר מתני אנותר כו', ופרש"י שם דחוק דמשום חשדי שחשודים לפגל הקרבן יגדרו בטומאה לעוברי עבירה ועיין בתוספות. ולדעתי הנראה ברור, דהכוונה דמשום החשודים שלא יתוודע להבעלים שנתפגל קרבנו ויתרעם על הכהנים שפגלוהו לכן אינם שורפים אותו רק עד שיעשה נותר ואז יאמרו שמשום שהוא נותר ישרף לכן גזרו על הפיגול שיטמא את הידים ועל כרחין ישרפוהו כדי שלא יטמא את מי שנוגע בו. ומשום עצלי כהונה הפירוש דנותר הוה דבר המצוי בעזרה וכמו שאמרו בסוף מקום שנהגו והכהנים מתעצלים לשרוף המעט הנותר ולעשות להן מדורה וימתינו עד שישאר הרבה ויהיה נותר הרבה וישרפו אותן כולן כאחד ולכן גזרו שיטמא את הידים וישרפו תיכף כשנותר אף שהוא מעט וזה פשוט. ולכן בעי ביוצא דלא שייך שימתינו לשרוף היוצאים דזה צריך להיות להמתין שיעשה מעשה לאפוקי בשר קודש בידים וזה לא שכיחא, וטוב יותר לדחוק קצת בלשון הגמרא נותר דגזרו רבנן טומאה כו' דאתי לעצולי ביה כמו שפרשתי מלפרש בדרכים רחוקים והפירוש מחוור. ויעוין בתוס' פרק נגמר הדין (דף מ"ח) ד"ה משמשין מה שפירשו בזה: