אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ה · הלכה טז

הלכה טו

נכרית שפלטה ש"ז של ישראל בתוך הג' עונות כו'. ובהלכה י"ז כבר בארנו כו'.
בפרק בנות כותים נמצאת אומר ש"ז של ישראל טמאה בכל מקום [כן הוא לשון תוספתא במקואות] וזה הוספת הגמרא לפרשה ואפילו במעי עו"ג כדרך הגמרא בכ"מ ולפי הסוגיא דשבת הוא אפילו במעי בהמה, ושל עו"ג טהורה בכל מקום [כן לשון התוספתא] והגמרא מפרש אפילו במעי ישראלית. ובתוספתא מסיים וכן בגמרא חוץ ממי רגלים שבה ופרש"י דאי פתיכי במימי רגלים טמאים דמימי רגליו של עו"ג טמאים. והנה בירושלמי פ"ק דשבת אמר בשמונה עשר דבר דגזרו על שכבת זרען ופריך לא כן אמר ר' יוחנן ש"ז של עו"ג טהורה ומשני דא"א לש"ז שלא יצא בלא מימי רגלים, והגמרא דילן חולקת ע"ז דמטהרה אפילו מדרבנן, אמנם על המציאות שלא יתכן לש"ז בלא מימי רגלים א"א שיחלוק. הן דאמרו בפ"ז דבכורות דשני נקבים יש אחד לזרע ואחד למ"ר בכ"ז דחוק הוא, ועוד לא מסתברא כיון דמימי רגליו פתיכי בש"ז מסתברא אם חכמים עשו היכר כי היכי דלא נשרוף עלייהו תרומה וקדשים ודאי דעביד אפילו פתיכי בה מימי רגלים וכמו דרחמנא אמרה דכיון דרק פתיכי זיבה בש"ז אינו סותר כדאמרו בפרק המפלת וחלקה רחמנא בין כי איתא בעין לפתיכי בה, כן חלקו חכמים בין שפתיכי מי רגלים בש"ז למי רגלים בעין:
ולכן נראה לפרש כך, דהעו"ג הוי כזב ומטמא במגעו וכיון שבא העו"ג על הישראלית הרי נטמאה במגעו במקום הגלוי הוא מקום שתינוקת יושבת ונראית, והתוספתא כוונה כאן לטהר הש"ז מטומאת משקין ג"כ ולכן אמר כי הישראלית נטמאת במגע עו"ג, ולכן הש"ז טהורה לגמרי כי איננה משקה טמאה ג"כ לבד אם יוצאת במי רגלים של האשה שפלטה ש"ז במי רגליה [וכפי הגירסא בגמרא דילן] אז הלא נטמא המי רגלים בהאשה שהוא כמשקין שנגעו בטמא, וכי נפלו אח"ז על הככר טמא, כן פירוש התוספתא, ולכן אמר אטו מי רגליה מדאורייתא מי מטמו שכיון שלא נטמאו רק בהאשה שהיא טמאה במגע זב שהוא זב מדרבנן כן נ"ל. ולפ"ז אתיא תוספתא זו כר"א פ"ו דמכשירין דש"ז אינה מכשרת שאינה משקה אבל למה דפסק רבינו כת"ק בפ"י מהלכות טו"א דש"ז הוי משקה א"כ אפילו בלא מי רגלים ג"כ טמאין כדין משקין היוצאים מטמאים ומטמאים ולכן לא זכר רבינו כאן הך דחוץ ממי רגלים וא"ש ודוק:
וראיתי בתוספתא זבים, ש"ז רא"א מטמא במשא לפי שא"א לש"ז בלא מימי רגלים. אמנם הגר"א הגיה עפ"י סוגיא דסו"פ כיצד הרגל. ויש להוכיח קצת מסוגיין שם דמדייק מהא דתני בריש כלים ש"ז אצל מי רגלים ולא אצל זוב, דמקו"ח מייתי לה דאימא משום דא"א בלא מי רגלים, ואולי דאי כך הוה ליה למיתני בתר מי רגלים. ויש לפלפל בגירסת תוספתא שלפנינו גם בש"ז מצורע אם מצורע עושה מעיינות דמשום דא"א בלא מי רגלים מטמא במשא, ועיין מש"כ בהלכות משכב ומושב פ"ה ועוד יש להאריך הרבה ואכ"מ:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה