אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ה · הלכה טו

הלכה י

כבר בארנו כו' אבל שאר האמורים בפרק זה שהן טמאים כגון מהרהר כו' אינן טמאין אלא מדבריהם ול"ג עליהם טומאה כו' (לא) [אבל] לחולין.
זהו דברי התוספתא במקואות, אמנם תמוה שם דברי ר' יוסי בר' יהודה שאמר הפולטת ש"ז טהורה אף לחולין, וזה פלא אטו מי גרע מנוגע בש"ז דטמא גמור והוי ראשון לטומאה. והבנתי מדברי רבינו שמפרש דברי ריב"י שסבר דפולטת נוגעת הויא וכדר' שמעון דאינה מטמאה עד שתצא לחוץ ועדיפא מינה דנוגעת הויא כדבעי ר"ש בר ביסנא בנדה (דף מ"ב) ולכן אינה נטמאת רק בכעדשה כדין נוגע בש"ז ומיירי כשפלטה כל שהוא ולכן סבר דטהורה לחולין, זה דייק רבינו דלא כר"י בר"י, וכן האשה שפלטה ש"ז כו' ה"ה טמאה כו' כרואה קרי פירוש בכל שהוא, וזה היה נכון אמנם רחוק שהתוספתא תסתום זה:
ולכן נראה לפרש דסדר התוספתא דקאי אכולה פירקא דמשניות כסדר ותניא זה בתר הך דנמצאת ש"ז של ישראל, מורה לנו דקאי על משנה דהאשה ששמשה ביתה וירדה וטבלה ולא כיבדה את ביתה, ואדבתרה, וכפי הנראה מדברי התוספתא דמפרשה הך דלא כיבדה את ביתה משום חציצה וכפירוש הי"מ בר"ש ובחידושי ישבתי שיטה זו (נ"ב. הוא בהג"ה פ"ו מהל' איסורי ביאה הל' ט"ז), ועל הנך בבי דנדה שנתנה שערה כו' קפצה ידה קרצה שפתותיה כאילו לא טבלה אמר שכולן טהורין לחולין וטמאין לתרומה חוץ מפולטת ש"ז שהרי לא כיבדה ביתה נשארה טמאה בטומאת נדה גם לחולין ולבעלה שזה חציצה גמורה, וריב"י אמר שגם פולטת ש"ז טהורה מטומאת נדה שהש"ז אינו חציצה רק לתרומה, וזה כפי גירסא הישינה בפרק תינוקת (דף ס"ז) ולית הלכתא ככל הני שמעתא דכי אתמר הני לטהרות אבל לבעלה טהורה כי הא דאמר ר"ל אשה לא תטבול אלא דרך גדילתה והוא נובע מתוספתא דא. וראיתי בראב"ד [הובא בית יוסף] שכתב דמ"ש עצמה עיניה מקרצה שפתותיה יעו"ש, בכ"ז הוא נגד הפוסקים שהביאו הך דמשנה ה' דפרק זה גבי חציצות דלבעלה וחפשתי ולא מצאתי מסייע בפוסקים, לכן אין לצרף זה להלכה למעשה, ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה