אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ב · הלכה ד

הלכה א

וכל אלו הרצחנים כו' אם רצה מלך ישראל להרגן כו':
הנה בשוכר להרוג חבירו יש ללמוד מהא דמצאנו גבי אבישלום שצוה להרוג את אמנון ובכ"ז רצה דוד להמיתו והאשה התקועית הצילתו בדברי פיה, אלמא דמדין המלכות לגדור הרוצחים גם ההורג את חבירו על ידי חבירו בן מות הוא, דמדין מורד במלכות לא הוי שם, דגם הוא בן מלך, והרציחה היה עבור אחותו תמר ענין פרטי לא שייך לסדרי המלוכה וזה מקור נאמן. אולם דא יש לדון על הא ששנינו דאפילו כל העם צריכין לתשועתו כיואב בן צרויה לא יצא משם לעולם, והרגשנו בזה אמאי לא יעשה המלך או ב"ד תקנה שלא יהרגנו שום אדם ואם יהרגנו יהרג, וצ"ל כיון דאמרה תורה דטבע האדם גלוי להיוצר כל, אשר בהיותו אינו כלוא במקלטו אז יחם לבבו והכהו ולכן אין משפט מות להגואל הדם המכהו [כדאמר במכות ולו אין משפט מות בגואל הדם הכתוב מדבר] תו אין בכח מלך וב"ד הגדול של ישראל להתנגד אל טבע האדם וחמימותו. אך א"כ פלא איך נשבע דוד להאשה התקועית חי ד' אם כו' הלא אם יהרגנו גואל הדם מי יעשה לו. וראיתי בפירוש הרלב"ג שם שהרגיש בזה, וביאר מפני שלא עמד לפני העדה למשפט, והנה כ"ז שלא נגמר דינו במזיד ודאי אם גואל הדם הרגו אינו נהרג כמו שביאר כן בקצות סימן ב' בזה, רק אולי מפני שלא נתקבל עדות עדיין וע"ז יזהיר דוד שלא יקבלו שום ב"ד עדות ולא יעיד שום איש בב"ד ועיין רד"ק:
אמנם לדעתי יתכן, דכתיב וינצו שניהם בשדה מלשון מצות שבמיתה והיה כל אחד רודף אחר חבירו והיו שניהם רודפים ולכן כתוב ויכו האחד את האחד ולא כתוב השני, ששניהן התחילו לרדוף זה לזה ועיין ירושלמי פ' החובל הלכה ג' תני לא אשת שני יעו"ש, והא דרצו בני המשפחה להרוג אותו משום שהיה יכול להצילו באחד מאיבריו ולא הצילו, ועיין ירושלמי סוף פרק בן סו"מ רודף שנעשה נרדף כו' ומי שהיה יכול להצילו באחד מאיבריו ולא הצילו חייב מיתה אבל אינו נהרג ופירשו במשל"מ, דמדין גואל הדם מותר להרגו (בזמן הבית), ואולי בזה יתכן דין מלך ישראל שלא יהרג כיון שלא עשה רק להציל את עצמו ופלוני רדף אחריו:
ודע דבגוסס בידי אדם נחלקו אם חייב הרוצח ורבינו פסק כרבנן דפטור, לקמן ה"ז, נראה דגם בזה מדין מלך ישראל חייב ויכול המלך להרגו, והראיה מהא דדוד הרג את הגר עמלקי ע"פ הודאת פיו וזה היה מדין מלך כמש"כ רבינו לקמן הלכות סנהדרין סוף פרק י"ח, אע"פ שנפל על החנית ואמר כי ידעתי כי לא יחיה כו' ומדין מורד במלכות לא שייך הלא אמר לו בעצמו פן יתעללו בי הערלים כו', וחזינא דבגוסס בידי אדם חייב מיתה ההורגו מדין מלך, וזה הרגיש רבינו בלשון קדשו ואם היה גוסס בידי אדם כו' ההורגו אין ב"ד ממיתין אותו, דקדק ב"ד, הא מדין מלכות חייב מיתה ולכן פסק רבינו דבן נח שהרג טריפה (בזמן הבית) נהרג מקו"ח דדין מלך ישראל ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה