אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ב · הלכה א

פרק ב

כל ההורג חבירו בידו כו' או שרפו באש כו' ה"ז נהרג בב"ד:
פירוש בסייף, ומפורש זה בתורה, משא"כ בעדים זוממין הוא תלוי באיזו מיתה מהד' מיתות רצו להמיתו אם בסקילה הן נסקלין אם בשריפה הן נשרפין, וכבר נתעוררו רבותינו ריש מכות [לפירוש רבינו תם שם] דזה נגד הקו"ח, דהסוקל את חבירו באבנים אינו נסקל רק בסייף והן שבאין לסקול ולא סקלו לו, יהא נחשב כאילו עשו וכבר סקלו אותו ולחייבינהו, הלא אינן מחוייבין רק סייף יעו"ש. ולדעתי זה מכוון הגמרא ריש פרק היו בודקין, עו"ג להנך תרתי לא דמיא שכן בסייף כו' ועיין תוס' שם, ולפ"ז א"ש דדין העצמי אם תחשוב אותם כאילו הרגו איש בידים בהתראה ומה שזממו יהא כאילו עשו בעצמם שלא ע"י ב"ד, הלא ג"כ מיתתן רק בסייף, רק רחמנא חדית בהו דין דכאשר זמם לכן בעי המזימין דרישה וחקירה, והוה"ד דהוי מצי למימר הואיל וחידוש הוא דתרי ותרי הוא [דבשעה שהעידו בב"ד היו כשרים קודם הגדתן העדות וכי מתזמי רק מעת הגדה נפסלו למפרע] ולכך בעי המזימין חקירה ודרישה רק דבזה אינו דומה לעיר הנדחת והוא בעי למימר פירכא שכן בתרווייהו ולכך אמר דהחיוב בעצם מה שבקשו להרוג איש אין חיוב רק בסייף ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה