אור שמח על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ד · הלכה ג
זה הכלל כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם או בבעלים תעובר צורתו כו' לפיכך אם שחטו אחר שנודע שמשכו הבעלים את ידיהם כו' הר"ז ישרף מיד.
דברי רבינו תמוהים לכאורה, דאין הבעלים יכול למשוך רק מחיים א"כ הוי נשחט בפסול ומאי נפק"מ אם הודע לו קודם, ומתנגד זה לתלמודין דאמר בכה"ג שלא נודע דהוי פסול הגוף וישרף מיד, וכבר תמה ע"ז הצל"ח. אמנם באמת גמיר רבינו שמעתא דא מירושלמי סוף פירקא ועל כולם היה ר"י בנו של ריב"ב אומר תעובר צורתו ויצא לבית השריפה ר' לעזר בי ר"י בעי קומי ר"י כו' שמשכו הבעלים את ידן מה אנן קיימין אם בחיים פסול מכשיר [בתמיה] פסול [הגוף] הוא אם לאחר שחיטה יש משיכה לאחר שחיטה ומשני מכיון שיש לו רשות למשוך, פירוש דהא איהו שוחט הפסח ברשות והבעלים נמשך ברשות הוא פסול מצד בעלים ופסול מכשיר וטעון עיבור צורה, הרי דבלא נודע אינו רק פסול מכשיר וטעון עיבור צורה, וגמרא דידן לא פליגי להלכה דהא דאמר בתחלת השקליא וטריא אא"ב בעי עקירה כו' הוה פסולו בגופו, היינו דאינו רחוק לומר כן בסברת הך תנא דכיון דמשך מחיים הוה פסול הגוף אף שלא נודע וכקושיית ר"א בי ר"י בתלמוד ירושלמי, וסוף הסוגיא דרב אשי אמר רב דאמר כר"י בנו של ריב"ב כו' אם יש שהות ביום כדי לידע חייב ותעובר צורתו ויוצא לבית השריפה מ"ט כו' הפירוש דהא לדידן אם נודע קודם שחיטה שמשכו הבעלים ידם בודאי הוה פסול הגוף דעדיפא יותר משחטו שלא לאוכליו דשחט קרבן בלא בעלים רק בלא נודע שיש לזה רשות לשחוט כמו כל פסח והפסול מצד שנמשך הבעלים [ברשות] פסול מכשיר הוי, א"כ לריב"ב דאם יש שהות כדי לידע חייב דהיה לו לשאול ולא אמרינן דשחטו ברשות שפיר הוה כמו שחטו לכתחילה בפסול וכמו נודע קודם השחיטה לדידן, ופריך שפיר דלפ"ז פסולו בגופו ואמאי בעי עיבור צורה, לא כן הירושלמי מביאו על אופן דמשנתינו דמיירי דשחט ברשות ופטור שפיר בעי הבשר עיבור צורה דבהכשר נשחט ופסול מכשיר הוא וז"ב בס"ד:
ושמע עוד דבר ד' יוצא מקודש הקדשים היא התוספתא וזה לשונה בפרק ה' שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם כו' הרי זה חייב ר"י בנו של ריב"ב אומר אם יש לו שהות כדי שידע הרי זה חייב ואם לאו פטור, ובתוספתא פ"ו תניא שחטו ונודע עד שלא שחטו שמשכו הבעלים את ידם כו' ישרוף מיד ר"י בריב"ב אומר אם יש שהות כדי שידע ישרף מיד ואם לאו תעובר צורתו ויצא לבית השריפה זה הכלל כל שפסולו בגופו כו', הנך רואה בעיניך דלטעמייהו אזלי, והא דתניא בפ"ה שחטו ונודע שמשכו הבעלים כו' חייב ע"כ בנודע לו קודם שחיטה ומש"ה חייב חטאת [כמו שחטו שלא לאוכליו] ור"י בנו של ריב"ב סבר דאם יש שהות כדי לידע ואין זמנו בהול חייב דהוה כשוחט שלא ברשות, ולכך בפ"ו אמר דנודע קודם שחיטה שמשכו הבעלים ידם א"כ שחט שלא ברשות ולכך ישרף מיד וריב"ב סבר דחייב חטאת אם היה שהות כדי לידע ולכך סובר דבכה"ג ישרף מיד דכיון דשחטו שלא ברשות א"כ שחטו בפסול ופסול הגוף הוי. אמנם לגמרא דילן היה תוספתא אחריתי כי התוספתא שלנו נסדר עפ"י נוסחת הירושלמי כאשר יש אתי בזה הרבה, והגר"א הגיה לעיל פ"ה אם יש שהות כו' הר"ז חייב ותעובר צורתו ויצא לבה"ש, ולפ"ז היה לו למחוק בפ"ו תיבות ישרף מיד ואם לאו, ובלא זה כל מעיין יראה כי האמת כמו שהוא לפנינו ודוק בכ"ז: