אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות ציצית· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ג · הלכה ט

הלכה ו

ומותר להכנס כו' לבה"כ כו'.
כן מוכח דלא נזכר שיהא אסור לצאת ברשות הרבים בשבת בטלית מצוייצת דילמא מצטריך לבה"כ ואתי לאתויי וכמו בתפילין.

נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הציצית.
הקשו רבוותא בתוספות אמאי לא ליתחייבו נשים בציצית הא כיון דדרשינן סמוכים לאו דלא תלבש שעטנז וגדילים תעשה לך, נדרוש כל שיש בלאו דלא תלבש שעטנז ישנו בעשה דגדילים תעשה לך, כמו דדרשינן גבי חמץ ומצה וכמו דדרשינן בערכין דקאמר סד"א כהנים הואיל ואשתרי כלאים גבייהו ליתנייהו בעשה דגדילים תעשה לך, ובמנחות דף מ"ג כתבו דגבי חמץ ומצה שאני דכתיבי נמי בחד קרא, פירוש דגבי חמץ ומצה הואיל וכתיבי בחד קרא, דרשינן אע"ג דאיתקוש בקרא דלמען תהיה תורת ד' בפיך, דממצות עשה שהז"ג נשים פטורות, וסמוכים בחד קרא עדיפא מהקישא אבל בציצית הואיל והוי סמוכים בתרי קראי היקישא דאיתקוש לתפילין עדיפא, וכן מבואר בהגהות למסכת ערכין, ומסולק תמיהת היד מלאכי עליהם, אולם לדעתי נראה דאימת דרשינן היקישא בכה"ג דחדא הוי חיזוק לחבריה כמו שלא יאכל חמץ, ואם יאכל מצה, וכן בשמור וזכור שמצוה על שמירת שבת כן מצוה על זכירתה, וכמו כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכי"ב לאין מספר, אבל כאן הלא העשה דציצית והלא תעשה דכלאים הן סותרין זה לזה דאם יש לו בגד של פשתים וצריך לעשות בו פתיל תכלת, ע"כ נדחה ל"ת דכלאים, א"כ אדרבא סותרים זה לזה. איך נוכל לאמר שעשה דגדילים תלוי בל"ת דכלאים, אדרבא צירופן סתירה זה לזה ואחד נדחה מפני חבירו, ואיך יהיה הצווי דכלאים סיבה לעשה דגדילים, אולם בהא דאמר בערכין דסד"א דמדאישתרי כלאים לגבי כהנים הוא מובן אחר, דכמו דאמר לקמן שם סד"א יום תרועה יהי' לכם מאן דליתא בתקיעה אלא חד יומא והני כהנים הואיל ואיתנהי בתקיעה כולה שתא כו' כן הוי אמינא, דחזינא דהתורה התירה גבי ציצית כלאים משום עשה דגדילים, וחזינן דללבוש בגדי כהונה הותרה ג"כ כלאים כמו באבנט חזינן דמצות עשה דבגדי כהונה דוחה ל"ת דכלאים, הרי דמצות לבישה דבגדי כהונה עדיפא כמו ציצית, לכן אמר סד"א דוקא ישראלים דליתנהו גבייהו עשה דלבישה דיגדל כח העשה שידחה כלאים, רק עשה דציצית, אבל כהנים הואיל ואיתא גבייהו עשה דלבישה דבגדי כהונה דגדול כח הלבישה שדוחה ל"ת דכלאים בכל יומא אימא לא חייבינהו רחמנא בלבושא דציצית, קמ"ל דנהי דבעידן עבודה אשתרי כו' אם כן ההיתר אינו רק בשעת עבודה כן המצוה דלבישה הוא רק לצורך עבודה, ולא דמי לתקיעה דלקמן דבכולהו סגי בפעם אחד ביום וגבי כהנים נמי איתא עיי"ש. וזה נכון אם כי הוא רחוק מפשטיות הלשון בגמרא ודו"ק.

ונשים ועבדים שרצו להתעטף כו' מתעטפים בלא ברכה.
כן כתב בעיטור, דאע"ג דקיי"ל דנשים פטורות מן הציצית הא דרב יהודא רמי לפרזומי דאנשי ביתיה משום דסבר נשים סומכות רשות, וזה פלא דהגמרא במנחות אמר מדרמי תכילתא לפרזומי כו' סבר מצות עשה שלא הזמן גרמא כו' ואמאי מברך כל צפרא כו' ונראה דלפי מה דסבר הגמרא לאמר דציצית אינו מברך כל זמן שמתעטף בה, רק בשעתא דבא עליה חיובא דציצית אם כן אי לאו דסבר רב יהודא דציצית הוי מצות עשה שלא הזמן גרמא וכסות לילה חייבת, לא הוי שדי תכילתא לפרזומי דאנשי ביתיה משום דאיכא למטעי דנשים חייבות, ואע"ג דאסרו רבנן כלאים בציצית דסדין פטור ושל צמר אין עושין בה לבן של צמר, בכ"ז אם יאמרו דנשים חייבות היינו משום דכסות לילה חייבת ונמצא דאינו חייב בברכה, רק בשעת עטיפה הראשונה להבגד, ונמצא דלא יברכו על ציצית כולי צפרא, דהוי זמן חיובא, ומתעטפין בציצית בלא ברכה. וע"כ דסבר נשים חייבות בציצית, אבל לפום מאי דמסיק, דכל זמן שמניחה מברך עליה אפשר דסבר דכסות לילה פטורה מן הציצית והוי מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות, והא דשדי תכילתא לפרזומי כו' משום דסבר נשים סומכות רשות ולא פליג על רב רבו, דסבר בברכות פרק ב' לא יתחיל ואם התחיל גומר, עיי"ש דסבר דאין לאמר פ' ציצית בלילה משום דאינו נוהג וכסות לילה פטורה. ומוכח מזה דאף בלילה דאין זמן ציצית שרי לצאת בטלית מצוייצת בשבת כפסק רבינו פרק י"ט מהלכות שבת, דאל"ה הא איכא למיחש שמא יחייבו כסות לילה בציצית ויוציאו בשבת בלילה לרשות הרבים וזה פשוט בכוונת העיטור. אולם לא מחוור דאכתי דילמא יחייבו כסות לילה ויברכו עליה והוי ברכה שאינה צריכה, אך אפשר דמדאין נשים מברכות יראו דנשים רשות והוי מצות עשה שהזמן גרמא מה שא"כ למאי דס"ד דלא מברכין רק בעטיפה הראשונה א"כ ליכא היכרא מדלא מברכין נשים עלייהו, דאימא בעטיפה הראשונה היו מברכין אבל לפום דמסיק דכל שעה שמניחין, מברכין איכא שפיר היכרא מדלא מברכין ודו"ק היטב.

סוף הספר

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות ציצית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה