אור שמח על משנה תורה, הלכות ציצית· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה ו
בדין הוא שיהא מותר שהשעטנז מותר לענין ציצית שהרי התכלת צמר הוא ומטילין אותה לפשתן.
הנה מקור הדרשה דכלאים בציצית מותר שקיל וטרי בפרק קמא דיבמות, וקאמר דדרשינן סמוכים לא תלבש שעטנז צו"פ גדילים תעשה לך, ושקיל וטרי הא לא מופנה, ואמר דלתנא דבי רי"ש מבגד ידענא דצו"פ דילפינן מנגעים, ואכתי אצטריך סד"א לבישה דנפיש הנייתה כל תרי מיני אסור, א"כ לשתוק קרא מיני' ותיתי שעטנז שעטנז מהעלאה, לרבנן מנ"ל, יחדיו למה לי, ואכתי מבע"ל לתוכף תכיפה אחת אינו חיבור, ופלא דאי לאו יחדיו הו"א דאסור ללבוש צו"פ אע"פ שאין מחוברים כלל זה עם זה, כן הקשו בתוספות. ולק"מ, דאי משום זה הוי גמרינן שעטנז שעטנז מהעלאה ותמן כלאים כתיב דמשמעו ופירושו תערובות יחדיו, ולכן פריך דסד"א דתכיפה אחת סגי קמ"ל יחדיו שיהיו שניהם יחד בעינן וע"י תכיפה אחת מיפרקי מהדדי כו' שעטנז למה לי ואכתי מבע"ל עד שיהא שוע וטוי ונוז אלא כולה משעטנז נפקא פירוש דאם לשוע טווי ונוז לכתוב רחמנא כלאים כדרך הכתוב בכמה לאוי [בהרבעה זריעה הנהגה] ואנא ילפינא כלאים כלאים מהעלאה, מה תמן דוקא שיהא שוע טווי ונוז, אף בלבישה כן, וע"כ דכתב רחמנא שעטנז לאפנוייה לסמכיה לגדילים תעשה לך, וכלאים אישתראי בציצית ותו מפשטא דלישנא ידענא שיהא שוע טווי ונוז כן הוא נכון ורש"י ותוספות נדחקו בזה ולדעתי הוא פשוט.
אולם מדוע נדחקו לפרש שרחמנא יכתוב בהדיא שוע וטווי ונוז עיי"ש שזה דוחק גדול, דרחמנא תאריך בלשון שאין צורך נראה דקשיא להו, דהא אם יכתוב כלאים אז לא הוי מיותר רק בהעלאה לחודא, דאי בלבישה, אם לא כתב כלאים, לא הוי ידענא דבעינן שתי תכיפות, ואי דלא נכתוב יחדיו א"כ הו"א דבלא חיבור יחד אסור לכן כתב יחדיו דבעי חיבור, ומוכרח למיכתב כלאים לאייתורי יחדיו שיהיה שתי תכיפות וכן מה שתרצתי קושיא קמא מתוספות דשעטנז שעטנז גמרינן ג"כ בלבישה לא מייתר, רק בהעלאה מיותר מקו"ח דלבישה, ולא הוי רק מופנה מצד אחד, ולעיל אמר הגמרא לר' ישמעאל דסבר בפרק המפלת, דמופנה מצד אחד למדין ואין משיבין אבל כאן דקאי לרבנן דר"י והם סברי דמופנה מצד אחד למדין ומשיבין ואם כן יש להשיב מה ללבישה שכן נפישא הנייתה לכן אף בלא עירוב אסור או אף בלא שוע טווי ונוז, ולכן פירשו מה שפירשו, אולם לקוצר דעתי ולמיעוט בקיאותי בש"ס נראה דהא דאמר למדין ומשיבין במופנה מצד אחד, היינו חומרא הכתובה בתורה, שחזינן שהחמירה התורה כאן מבמקום אחר אבל לא סברא בעלמא שאינה תשובה. (וכיו"ב כתבו רבנן בתוספות ב"ק כ"ה לענין להשים הפירכא בתוך הקו"ח) ובזה דנין לכו"ע מגז"ש דמופנית מצד אחד, ובכלאים אין חילוק בין העלאה ללבישה, ומזה מוכח דלא כמו שכתב הכסף משנה בפ"ט מהל' כלאים הלכה י"ח לחלק לענין אינו מתכוון דא"כ הוי למדין ומשיבין במופנית מצד אחד ודו"ק בכ"ז.