אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק טו · הלכה יא

הלכה י

הפסח ששחטו כו' בין ששינהו לשם חולין פסול שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לד'.
הנה הסברא נכונה דבשחיטה אשכחן לשם חולין דלא שייך בשאר עבודות דליתנהו בחולין דלאו בני קבלת הדם ושאר עבודות נינהו רק שחיטה איכא בחולין דמתרת לאכילה, [ומה"ט פירשו בתוס' שחיטה לאו עבודה] וא"כ בקרבנות דעיקרן לצורך עבודות גבוה הוי, שפיר אמר דכיון דרחוק הייחס בין הקרבנות לחולין דבחולין השחיטה הוא לאכילה בלבד להתיר מידי נבילה ואבר מן החי, לכן לא אתי מחריב בה דרק קדשים מחללין קדשים הואיל וקרוב הייחס אצלם לכן מפסיד צורת הקרבן, אבל לא חולין דרחוק ייחס השחיטה דכאן בא להתיר לאכילה וכאן עיקרו צורך גבוה ולכן אם כי לא עלה לבעלים לחובה בכ"ז להפסיד צורת הקרבן לא מצי, וזה בחטאת דעיקרו אינו בא רק לכפר ולזריקת דמו לגבוה והאכילה בו ענין טפל ואינו עיקר כלל, אבל פסח שכן הוא נשתנה מכל קרבנות שבתורה שעיקרו אינו אלא לאכילה שלא בא מתחלתו אלא לאכילה (לשון המשנה פ"ז דפסחים) ולכן נאכל כשהוא בא בטומאה ואם נטמא הבשר אינו זורק הדם ואם שחטו שלא לאוכליו פסול, וכיון דאצלו האכילה הוי עיקר כמו הזריקה א"כ כי שחט לשם חולין הוי בת מינה ומחריב בה שמפסיד צורת הקרבן דייחס חולין ששחיטה בהו רק לאכילה קרוב מאוד לייחס השחיטה בפסח שמועיל שיאכל לבעליו שזה מעיקרי צורך צורת הפסח, וזה סברא נכונה ומצאנו במכילתא ושחטו הפסח מצוה שישחטנו לשמו אבל שחטו שלא לשמו עבר על מצוה שומע אני יוכשר ת"ל משכו וקחו לכם שינה עליו הכתוב לפסול, וכפי הנראה דהכי פירושו דשומע אני יוכשר אבל לא עלה לשם חובה כמו כל הקדשים ת"ל וקחו לכם שיהא מועיל לחובתכם למה שאתם מחוייבין לעשות פסח לפטור אתכם מן החיוב הזה, אבל כי לא עלה לשם חובה תו אינו כשר והוא פסול שלא הכשירה תורה בפסח רק שיהא עולה לחובתו ולפ"ז מוכח דשחטו לשם חולין פסול וכמו שנתבאר, ומש"כ רבינו לקמן בהלכות קרבן פסח פ"ב שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו הפסח כשר ואין אדם יוצא בו י"ח, כבר הוכחתי שם דהוא ט"ס והעיקר כמו הגירסא בש"ס ואדם יוצא בו י"ח ולא מצאנו שהפסח יהא כשר ולא יצא בו י"ח. ועיין תו"י יומא (דף נ') גבי תמורת פסח וכמה פליגי עליה ובתוס' זבחים (דף ל"ז) בצ"ע. ולפ"ז נתבאר טעם רבינו בהא דפוסל אם שחטו לשם חולין ופשוט כיון דלא חל עליו מחיים שם מותר פסח דביה גלי קרא דהוי שלמים ונאכל לכל אדם ובעי סמיכה ונסכים רק דעל ידי שנשחט לשם חולין הוא אינו עולה לחובת הבעלים וא"כ נשאר פסח, והבעלים צריך להמנות על פסח אחר א"כ הוי פסח שנשחט בלא אוכלין דאיהו אינו יכול להמנות על שני פסחים, אבל בחטאת כהנים אכלו ליה. ויעוין ירושלמי פרק האיש מקדש בהפריש שני חטאות ושחטן דאסורות באכילה ובפסח לא כיפר שאין הפסח בא אלא לאכילת בשר ודלא כר' נתן יעו"ש, וכאן אפילו לר' נתן פסול מהך דרשא דמכילתא ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה