אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה כג
שאין בעלי חיים נדחין. הקדיש בהמות כו' שהדחוי מעיקרו אינו דיחוי.
פירוש אבל מטעם שאין בע"ח נדחין לא סגי משום דכאן דחינהו בידים שהקדיש בשעה שאין מזבח והוי כמפריש נקבה לפסחו דפסיק בפרק ד' מק"פ ה"ד דאם לא נפל בה מום עד שהקריב פסחו יביא בדמיו שלמים ואינו קרב עצמו שלמים משום דדחיה בידים ורק משום דהוי דיחוי מעיקרו לא הוי דחוי וכן לקמן בפרק ד' מפסולי המוקדשין הלכה כ"ד הפריש אשמו כו' יפה סלע ובשעת כפרה יפה שתים כשר שהדחוי מעיקרא אינו דחוי. ולא שייך שאין בע"ח נדחים משום דכיון דדחיו בידים בעת שאינו יפה רק סלע אלא משום דחוי מעיקרא אמר דלא הוי דחוי ושם דבשעת הפרשה הי' יפה ב' סלעים והוזל וחזר ונעשה יפה שתים כתב שאין בע"ח נדחין ומפרש מה דבעי ר' אלעזר מר' יוחנן בע"ח נדחין או אין נדחין שם לענין אם הוזל וחזר והוקר דמזה מיירי שם בכולה סוגיין ובהלכות שגגות פרק י' הלכה י"ג עשיר שהפריש קן כו' והעני יביא קן כו' שדחוי מעיקרו אינו דחוי, אבל משום שאין בע"ח נדחין לא דכיון דדחי' בידים הוי דחוי ואינו דומה לבעלי מומין עוברין וברור. [ובפירוש המשנה פסק דבע"ח נדחין יעו"ש] ומה דמפריש נקבה לפסחו אמר דהוי דחוי כיון דדחי' בידים אע"ג דהוי דחוי מעיקרו היינו משום דלא הדר חזי למה דאפריש רק לקדושת שלמים ואיהו הפריש לפסח לכן הוי דחוי אבל בהנך שלשה מקומות שכשהעני וכשהוקרו וכשנבנה המזבח הוי חזי לאותו קרבן שהפריש מתחילה בזה אמרו דחוי מעיקרו אינו דחוי ודו"ק.