אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה כא
כלי שרת מקדשין שלא בזמנן להיפסל אבל לא להקרב כו' כגון שקמץ מנחה בלילה כו' ה"ז נשרפת.
הנה בסוגיא שם שקיל וטרי ומסיק דמש"ה מקדשין ליפסול שלא בזמנו משום דאין לילה מחוסר זמן ולכך בסידר הלחם לאחר השבת לא קידשו השולחן ליפסול משום דיום מחוסר זמן הוא, ואם תאמר כי מטא בי שימשי תקדש ליה השולחן זה אינו כיון דסידרו שלא כמצותו תו נעשה כמו שסדרו הקוף ולא קדוש אחר זה ג"כ, אבל מנחה שנקמצה בלילה כיון דאינו מחוסר זמן שפיר קדוש ליפסול כמו בזמנו דלילה פסיל ביה, והנה התוס' ביומא (המיוחסים להר"מ רוטינבארג) כתבו בד"ה כמי שסדרו הקוף הא דלא אמרינן לעיל הכי כיון דקידשו שלא כמצותו נעשה כמו שסדרו הקוף כו' וזה פלא דהא מבואר ברש"י שפיר דשם לילה אין מחוסר זמן ושפיר קדוש ליפסל. וליישב דברי פה קדוש נראה דכוון כך, דבד"ה ניהדרי' ביממא פירש דעיקר הפסול משום דהמנחה נתקדשה בכלי בלילה ונפסלת תיכף בלינה יעו"ש וא"כ פריך שפיר דאיך אמר בגמרא אלא קומץ ניהדריה וניקמציה ביממא למאי דסבר המקשן דזה הוי שלא בזמנו ואין כלי שרת מקדשין שלא בזמנו, כן הוי סבור אבוה דר' אבין בהקושיא א"כ ההנחה למנחה אל הכלי אינו כלום והוי כמו שסידרו הקוף וא"כ היה צ"ל שיקח אותה מן הכלי ויחזור ויניח אותה ביום בתוך כלי שרת ויקמוץ אחרי זה, אלא ע"כ דהסידור מועיל אף שהיה בזמן שלא קידשה ואינו צריך לחזור וליקחנה מן הכלי ולהניחה אל הכלי דכי מטא זמניה מקדש אותה הכלי שרת ולא הוי כמו שסידרו הקוף וזה קושיא מעליא, וע"ז תירצו שפיר דעל ידי טעות שכסבור לקודש הוי סידור מעליא ולכך לא פריך רק ניהדר וניקמציה ביממא וזה עומק כוונתם:
אולם מה שאמרו נעשה כמו שסידרו הקוף בכזה מבעי להירושלמי בכורים פ"ג ה"ד הנחה מהו שתתיר [לבכורים לאכילה דהנחה מעכבת בהו ואוכל עד שלא הניח לוקה עיין פ"ק ה"ה] למחוסר זמן א"ר מתני' הדא דתימר בשחזר ונטלן אבל אם היו במקומן כהניחן הן שאם הניח בצד המזבח ועדיין מונחין הוי כמו שהניח כשהגיע זמנו, ולפי הפשט מיירי כשהיו מחוסר זמן פירוש קודם עצרת שאז אין מביאין בכורים אם הניחן אז בצד המזבח אם מועיל ההנחה להתיר אותם לאכילה כשיגיע הזמן היינו לאחר העצרת, ר' יונה בעי הניחן בלילה מהו, פירוש אם מועיל ההנחה להתירן באכילה כשיגיע היום והיינו אם לילה מחוסר זמן וכפי הנראה דסבר דלא אמרינן דהוי כסדרו הקוף ולכן מועיל ההנחה וזה דלא כרב אשי ודוק:
אמנם מה שכתבו להקשות בד"ה ניהדר וניקמציה ביממא דלוקמא כגון שהקטיר הקומץ, זה תמוה דבמנחות (דף ט') פליגי ר"י ור"ל דר"י סבר מנחה שחסרה קודם קמיצה שיביא מתוך ביתו וימלאנה יעו"ש דסבר קמיצה הוא דקבעה וא"כ אם לא נתקדש הקומץ בכלי שרת שלא הגיע זמנו אם הקטיר הוי מנחה שחסרה ועיין ביומא (דף מ"ז) בזה ומביא מתוך ביתו וימלאנה ודבריהם תמוהים מאוד ומדברי רבינו שכתב ונתן הקומץ לכלי שרת משמע דמיירי דהמנחה נתקדשה בכלי ונקמצה בלילה ולכך נשרפת קודם עמוד השחר דאי משום קדושת כלי הלא אינה נשרפת עד שיעלה עמוד השחר וכמוש"כ בתוס', וכפי הנראה דרבינו סובר דבשולחן שאני ועיין בתוס' זבחים (דף פ"ז) ד"ה לשולחן מדמינן לה שכתבו דשום פסוק יש שאינו נפסל כו' ועיין ירושלמי שקלים פי"ג שופרות ה"ד ובהגהות הגר"א ואכמ"ל: