אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות עירובין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ח · הלכה ה

הלכה ב

יו"ט שחל להיות סמוך לשבת כו' ובהלכה ח' ע"ש, ובהלכה י"א זה שאמרנו כו' וזה הואיל ואינו יכול להגיע כו' הרי זו אינה ראויה מבעוד יום.
נראה לדעתי הא דבעינן סעודה הראויה מבעו"י לכן אינו רשאי להניח עירוב לרוח השני רחוק מסוף תחומו ביום ראשון משום דהוי אינה ראוי' לו לבוא בה"ש לאכול אותו הוא דוקא ביום טוב ושבת שאפילו אם שתי קדושות הן מ"מ קדוש היום ואסור לילך ביו"ט חוץ לתחום אבל בשני יו"ט של גליות שמערב בשני רוחות אף שהניח עירובו ליום ראשון רחוק אלפיים מעירו יכול להניח העירוב ליו"ט שני רחוק אלפיים מעירו מעבר השני. ואע"ג דמבעו"י אינו יכול להלוך חוץ מעירו אף אמה אחת משום דמספקא לן שמא יום ראשון הוא יו"ט ואסור להלוך חוץ לתחומו מ"מ הא יום שני צריך עירוב א"כ בצד זה הוי יום קמא חול גמור והי' יכול להלוך כמה שירצה והי' יכול לבוא מבעו"י למקום שהניח שם עירובו לשני ודיקא נמי דמשום ספק לא מיחשב סעודה שאינה ראויה מבעו"י דהא קיי"ל מתנה אדם על עירובו אם בא חכם למזרח עירובו למערב כו' אע"ג דבין השמשות לא חזי לאכול עירובו דשמא בא חכם למערב וקנה עירובו אלפיים אמה לצד מערב ואינו רשאי לזוז מעירו לצד מזרח אף אמה אחת מ"מ סעודה הראויה מבעו"י קרינא בי'. ואם נרצה לחלק תמן בין השמשות מה דאסור לילך היינו בתחילת היום שקונה עירובו [דעדיין הוי בה"ש] הוי ככל שבת דלא גזרו בה"ש דלגבי עירובו שלצד מזרח הוי איסור תחומין שמצד מערב דהוי מדרבנן כמו כל שבותין דעלמא, נמצא מה דלא חזי הוי ככל שבותין של בה"ש לגבי עירוב, אבל כאן הוי בה"ש דאפוקי יומא דאתחזק אסורו דכל יו"ט ראשון אסור בתחומו. זה אינו דר' יהודא מיירי בהך דמתנה אדם על עירובו ור"י סובר תחומין דאוריתא כמוש"כ הרא"ש פרק מי שהוציאוהו. לכן ע"כ דמה שאינו יכול להגיע אל העירוב משום ספק לא מיקרי סעודה שאינה ראוי' מבעו"י ואע"ג דמצינו בהך דאם הניח שתי ככרות אחת חולין ואחת של תרומה ונתערבו דאינו עירוב משום דאינה ראוי' מבעו"י למיכל בשביל ספק שאני תמן שגוף הסעודה לא חזי' למאכל אדם משום ספק, משא"כ כאן דמספק אינו יכול לבא לצד עירובו. הא עירובו חזי למאכל כל אדם שפיר מקרי' סעודה הראוי' מבעו"י וכגון דא נאמר הבו דלא להוסיף עלה וזה נכון. וגם לשיטת הרז"ה ור"י דגרסי משום הכנה שצריך לילך לסוף תחומו ואסור אפשר דבשני י"ט של גליות שרי, דהא שרינן הכנה מזה לזה. דשרינן ביצה שנולדה בראשון להיאכל בשני [ועיין לקמן שלפי דברי גם הכא צריך לאסור משום הכנה, אך מ"מ הא הוי הכנה גמורה ואפשר דבהא לא מחמרינן כולי האי] ונראה דזה כוונת רבינו הראב"ד בהשגות. ואיך לא פירוש ולא חילק בדבר [בין שני יו"ט של גליות לבין יו"ט לשבת] דבגמרא העמידוה דמנח לי' בסוף אלף אמה כו' דאי לא י"ט ושבת לא מצי לערב בב' רוחות [פירוש, דוקא ביו"ט לשבת, אבל בשני יו"ט של גליות ל"ש זה כפי מה שביארנו] וזה נכון בכונתו ולא יהי' ח"ו כמתעתע שלא יראה דברים המפורשים בהלכה י"א ועי' מג"ע ודו"ק.
והנה מסוגיא זו דקרי לה סעודה שאינה ראויה מבעו"י יש לעמוד במה שנסתפקנו במניח עירובו חוץ לב' אלפים אמה של תחום ביתו והוא בעיר גדולה ששם כלים שני אלפים של תחום ביתו וכמו דקיי"ל דאין אנשי עיר קטנה מהלכין בעיר גדולה, דתיכף בשעת קנייתו את העירוב הרי נחשבת לו העיר הגדולה שהניח שם עירובו כד' אמות וא"כ הוא עם עירובו בתוך התחום ויכול לבוא ולאכול את עירובו, או כיון דתחילת היום קונה עירוב א"כ ביה"ש לא הוי מצי למיזל לאכול את עירובו דהוה יוצא חוץ לתחום אין הוא ועירובו במקום אחד. ומסוגיא זו יש לעמוד דכאן הלא ודאי איכא זמן מן היום שאנו קוראין אותו בה"ש מפני שאין אנו יכולים להכריעו אם הוא יום או לילה והוי חזי לבוא ולאכול את עירובו דעל ספק חוץ לתחום הוי בה"ש כמו על שבותין דעלמא דלא גזרו רבנן ולומר משום דאפוקי יומא חמיר דאתחזק אסורו זה לא נהירא וצ"ל דשבות דתחומין חמיר טובא והוי כשבות דפחות מד"א דגזרו בי' רבנן כמו"ש התוספות והראשונים אע"ג דתוספות כתבו בנתגלגל חוץ לתחום טעמא דהחמירו דאם נאמר דקנה שביתה היכא דמונח עירובו עומד עכשיו חוץ לתחומו ואין לו רק ד' אמות וטעם זה לא שייך בספיקא דילן מ"מ בענין שעמדנו עליו יש להחמיר מסברא אחרת, דבעינן דבלא קניית העירוב ג"כ היה יכולת בידו להיות עם העירוב במקום אחד ודירתו של אדם נמשך אחר פתו ולכך ממילא קונה לו עירוב, אבל לא שיהא היכולת בידו לבוא לעירובו מחמת קנין העירוב. שוב התבוננתי דזה גמרא ערוכה בנתגלגל חוץ לתחום בתוך ד' אמות דאע"ג דהשתא הוי חוץ לתחום בכ"ז כיון דלאחר קנין העירוב יהי' הוא ועירובו בתחום קונה ודו"ק.
ובמאי דפשיטנא בעירובי תחומין אם נתן העירוב רחוק הרבה מסוף תחום ביתו רק שהוא מונח בעיר גדולה שאם יקנה לו העירוב נמצא שיש לו כל העיר כד' אמות ומשם לכל רוח אלפיים שאם תחשוב שהוא כקונה שביתה בעיר הגדולה אינו רחוק יותר מתחומו במקום עמידתו עכשיו מגמרא ערוכה הנ"ל גבי נתגלגל בתוך ד' אמות. נראה בזה פירוש התוספתא שהביאוה תוספות בדף ל"ה מודים חכמים לר"א בבני חצר ובני מרפסת שגבו עירובן ונתנוהו בבית אע"פ שיודעין שאין המפתח במקומו שעירובו עירוב. שכונתו בנמצא המפתח בשבת בחצר וקודם הקנין הרי המפתח שהי' בין השמשות בחצר והוי מכלים ששבתו בחצר ואם יטלטלוהו לפתוח הדלת של תוך פתח הבית הוי כמטלטלו אל תוך הבית דקיי"ל כר' יהושע בשבת קכ"ד דכלים של תוך הפתח הוי כפנים יעו"ש וא"כ הא מטלטל כלים ששבתו בחצר אל תוך הבית מ"מ כיון שאם יקנה העירוב יהא מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר אל תוך הבית שרי לטלטל וקני העירוב אע"ג דבלא סבת הקנין של העירוב הלא המפתח שבת בחצר ואיך שרי לטלטלו אל תוך הפתח דהוי כלפנים בכ"ז שרי וכדפרישית, וה"ה אם נמצא תוך העיר בעירבו כל החצירות דסמכינן על שיתוף במקום עירוב ודו"ק.
ובהא דרמי שם בסוגיא, אלא הא דאר"י עירב ברגליו יום ראשון כו' הא קא מכין מיו"ט לשבת. ותמהו התוספות דלפ"ז אמאי לא קשה מלתא דר' יהודא גופי' דאמר עירב ברגליו ביום ראשון אינו מערב בפת בשני כו' אמאי אסור לערב בפת בתחילה ביו"ט יעו"ש. ולדעתי נראה דהוה סבר דרב יהודא אזיל אליבא דרבנן דמספקא להו אם שתי קדושות הן או קדושה אחת היא א"כ לא מצי למיפרך ממילתי' גופא דנאמר כרמי בר חמא דנותן עירובו אין לו ד' אמות והמערב ברגליו יש לו ד' אמות עיין דף נ"ב דמבעי לי' וא"כ לעולם ליכא טעמא דהכנה רק טעמא דהוה קנין עירובא בשבתא, לכן אם עירב בפת ביום ראשון ולא הי' לו ד' אמות לבד מאלפיים שלו וביו"ט כי מערב ברגליו אכתי אין לו לילך ד' אמות משום דמספקא לי' שמא היא קדושה אחת ואין לו רק אלפיים שהיו לו במקום הזה גם ביום ראשון ואין קונה קנין חדש ביו"ט, אבל אם עירב ברגליו ביום ראשון והי' לו ד' אמות לבד האלפים ועכשיו ביו"ט שמערב בפת הלא הפסיד הד' אמות שחוץ מהאלפים נמצא מה שמהלך אלפים אינו מחמת קנינו של אתמול דהא חזינן דנפקע קנינו של אתמול, דאתמול הי' לו קנין של ד' אמות ועכשיו אין לו, ושוב הוי על האלפיים קנין חדש ומיחזי כקונה שביתה בשבתא. לכך פריך לרבה דאית לי' הכנה ובאמת גם אביי אית לי' הכנה רק דהוי סבר דהוי מדרבנן, אבל לרבה דיליף הכנה מקרא שפיר מקשה אלא הא דתנן כיצד הוא עושה כו' הא קא מכין מיו"ט לשבת, דאע"ג דלרבנן מספקא להו אם קדושה אחת היא ואינו צריך להניח כלל העירוב ביו"ט, מ"מ כיון דהכנה דבר תורה ספיקא לחומרא וכן כאן מרב יהודא ג"כ ראוי להחמיר בספיקו ושלא לערב ברגליו דהוי ספק הכנה ודו"ק.
ומהאי טעמא נראה דפסיקא לי' לרבא דהנותן עירובו בפת יש לו ד' אמות אע"ג דפשיטות דילי' נדחה דף נ"ב משום דסבר דרב יהודא ג"כ סובר דשתי קדושות הן כרב רבו ואפ"ה אמר עירב בראשון בפת מערב בשני ברגליו ואם תאמר דהנותן עירובו בפת אין לו ד' אמות הלא קני שביתה ביו"ט דאתמול לא הי' לו ד' אמות ועכשיו יש לו לבד האלפיים של תחומו. ולאוקמ' דנותנו בעיר דלכו"ע העיר אינה נחשבת לו מתחומו כמו"ש תו' דף ס' דחיקא לי' ואיהו לטעמי' אזיל דסבר ביצה י"ז דאסור למקני שביתה בשבתא יעו"ש ודו"ק.
ודע דהתוספות נתקשו לר' אליעזר דסבר הכנה אסורה מיו"ט לשבת וסבר דיו"ט ושבת שתי קדושות הן ולית לי' הואיל א"כ איך אופין מיו"ט לשבת דליתא לתרי טעמי דאמרינן פרק אלו עוברין. ונראה לדעתי דבשלמא בעירוב דהולך עם הפת לסוף תחומו לילך בשבת רחוק שני אלפים משם דזה אסור ביו"ט להלוך חוץ לתחום לכן אסור להכין כדי הלוך צורך מחר חוץ לתחום, אבל אפיה ובשול שלצורך יו"ט נעשים ביו"ט ה"ה דנעשים לצורך שבת וכמו בחלבי שבת שקריבין ביו"ט [אע"ג דחלבי יו"ט אין קרבין בשבת ונדו"נ א"ק ביו"ט] והיינו דכמו דקריבין חלבי יו"ט ביו"ט כן קריבין חלבי שבת ביו"ט ה"נ בצורך הדיוט דברים המותרים ביו"ט שרי לעשותן לצורך שבת ג"כ. אמנם מתמן אין ראי' דשאני צורך יו"ט שהותר משום שמחת יו"ט שהיא מצוה דבר תורה לא כן עונג שבת שהוא רק דברי קבלה לכן לא שרי לאפות ביו"ט לצורך שבת, משא"כ חלבי שבת וחלבי יו"ט ששניהן שוין ועדיפא טפי שחלבי שבת דוחין שבת בזמנה. וזה לדידן דקיי"ל שמחת יו"ט מצוה, אבל ר' אליעזר סובר שמחת יו"ט רשות בפרק אלו דברים א"כ כמו דשרי לאפות ביו"ט לצורך יו"ט גופי' כן שרי לאפות לצורך שבת ג"כ דהא חזינא בצרכי גבוה דנעשים בו חלבי שבת כמו שקריבין בו חלבי יו"ט ודו"ק.

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה