אור שמח על משנה תורה, הלכות עדות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק כא · הלכה ט
כת הראשונה לוקה ואינה נהרגת כו' אבל כת האחרונה נהרגת שעל פיהן בלבד הוא נהרג:
פירוש דאם לא היה נהרג רק ע"פ צירוף שני כתות העדים והיו שני הכתות באין להרגו, אז אינן נהרגין הכת השניה מפני שאמרו בתוספתא דסנהדרין פ"ו אין ע"ז נעשין זוממין עד שיזומו כולן ואין ע"ז נהרגין עד שיהרגו כולן ואין משלמין עד שישלמו כולן, א"כ כיון דכולהו בצירוף להריגת הבן סו"מ אתו לב"ד להעיד, וכי ניזומו אינן נענשין כולן דהראשונים אינן נהרגין לבד מלקות אם כן אין השנים נענשין עד שיענשו כולן, לכן אמר שלא על פי הראשונים הוא נהרג והעדים הבאין להרגו ניזומו כולן ונהרגין כולן. וזה פשוט מאוד ודלא כהלח"מ: