אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות עדות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק כא · הלכה ה

הלכה א

עדי קנוי וסתירה שהוזמו לוקין כו':
ירושלמי פ"ק דסוטה, ושם תמצא מבואר, ובהלכות סוטה הארכתי בזה. והנ"ל דאף אם לא הוזמו עדי קנוי ג"כ מוזמין עדי הסתירה ולוקין. ומש"כ רבינו עוד, היו שנים הן עדי הקנוי והסתירה והטומאה והוזמו. נראה דבזה אם הוזמו על הסתירה, אף דהעידו על הסתירה טרם שהעידו על הטומאה ולאו תוך כדי דבור ואישתכח דבטומאה כשהעידו היו פסולים ג"כ נאמנין על הטומאה לכן איכא הזמה על טומאה ומשלמין ולא דמי לגניבה וטביחה דאם היו פסולים כשהעידו על הטביחה לא הוי ראוין להעיד ולית בהו דין הזמה ודוק:
ומה שכתב הכס"מ בה"ו בנמצא אחד מן הראשונים זוממין דבטלה כל העדות דאף אם הוזמו אח"ז האחרונים אין משלמין שהרי בטלה עדותן כבר והוכחשו דכיון דלא גנב תו לא מחייב על טביחה בלא גניבה. נראה כוונתו דאף ע"ג דקיי"ל הכחשה תחלת הזמה זה דוקא היכי דעל סיבת ההכחשה ידעינן דהמה עדי שקרים או נפל בלבבנו דהמה שקרנים ולכך כי מיתזמו אח"ז אמרינן דהזמה אריכתא הוי, אבל כאן הלא אדרבא אמרינן דהמה עידי אמת ובכ"ז אינו מועיל עדותן אף לחייבו ממון על מה שטבח שורו של פלוני רק דאמרינן שמא מכר לו, [ומשום זה פרש"י דשמא מכר לו דלא הועיל עדותן אף לחייבו בקרן, דאי משום דעל טביחה לחודא בלא גניבה לא מחייב, מ"מ היו חייבים מה שרצו לחייבו בקרן דע"ז לא בטלה עדותן לכן פרש"י דשמא מכרו לו ואינו חייב גם בקרן] א"כ בטלה עדותן בלא שום חשש דמשקרי בעדותן לכן לא שייך דהזמה אריכתא הוי ובזה לכו"ע הכחשה כזו דאף שאם אמרו אמת לא מועיל עדותן ודאי לאו תחלת הזמה הוי, וצ"ל לפ"ז חילוק בין העידו כת אחת על הגניבה עם הטביחה והוזמו על הגניבה כיון דכבר נשתקרו על הגניבה ומשו"ה בטלה הטביחה ודחוק:
ובזה מיושב מה שפירש הדרישה דברי רבינו לעיל פרק כ' הלכה ג', והשנים האחרונים שהיה בין דבריהם ודברי הראשונים הפסק אין נענשין כו' שפירש שאינן נענשין אף כי הוזמו אחר זה הואיל ובטלה עדותן אף אם הם אומרים אמת מדין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והוי כמו נמצא אחד מהן קרוב או פסול [כמש"ב האחרונים] לכן בכה"ג לכו"ע הכחשה לאו תחלת הזמה וכמו שבארנו ודוק. אמנם מה שפירשו רבנן בתראי כוונת דברי רבינו שם, משום דמיירי ע"כ שראה אחד עמהן מחלון אחד וכשהזימו אותן שוב גם העד מהשנים מוכחש שאומר שהוא והן ראו במקום פלוני ולסוף הוזמו כי לא היו שם, זה נכון, ומה שהשיג בקצות ממה שפסק השו"ע סי' ל' עד שמעיד דבר זה ראיתי ופלוני היה עמי ואותו פלוני אומר לא ראיתי ולא הייתי עמך אין זו הכחשה דאין עד מדקדק מי עמו בשעת עדות, במכ"ת אינו כלום, דאימת אמרו בדיני ממונות דוקא, דמה לו לראות מי עמו בשעת העדות כיון דעדות מיוחדת מצטרפת, אבל בד"נ כיון דזה רואה מחלון זה וזה רואה מחלון זה אינם מצטרפים, א"כ זה מעיקר העדות האם היה העד המעיד עמו בשעת מעשה או לא, ובעי שיראו שניהם זה את זה, א"כ פשיטא דזה מעיקר העדות דיוכל להצטרף עם זה להעיד בב"ד וזה פשוט:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות עדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה