אור שמח על משנה תורה, הלכות עדות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יט · הלכה ג
אמרו בזמנו כתבנוהו והוזמו כו' כיון שהוזמו הרי נפסלו למפרע כו':
קשה לי טובא, למה נפסל השטר, נאמר דמה דאומרים דבזמנו כתבנוהו הוא שקר והם אחרוהו וכתבוהו, אבל גוף ההלואה אמת שלוה ממנו, כיון דמחזיקנן תמיד השטר במאוחר, ובפרט כשכתב ידן יוצא ממקום אחר דאמרינן כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד, והם אמרו קודם דהשטר כשר ולבתר כן שקרו במה דאמרו בזמנו כתבנוהו. ומצאתי להתומים שעמד בזה. ונראה דרבינו לטעמיה דכתב לעיל פרק ה' הלכה ו' שטר שהיו עדיו מרובין כו' והרי אין העדים קיימים כדי לשאול אותן, הא אם עדים קיימין ושיילינן להו נאמנין אף אם כתב ידן יוצא ממקום אחר, וכיון דכן משמע דהיו חתומין בשטר מסתמא לשם עדים חתמו, והכא נמי הרי זמן הנכתב בשטר מורה שכתבוהו בזמנו, ולכן כי אמרי דהוי כמו המשמעות הכתוב בשטר נאמנין אף דנפסל עפ"ז משום דכי מתזמי ומשעה שכתוב בתוך השטר מיפסלי ונפסל השטר וברור, ועיין תומים בזה, ויעוין תוספות פ"ק דמכות דף ו' סד"ה לאסהודי וי"ל דסברא הוא כו' ודוק: