אור שמח על משנה תורה, הלכות עדות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יט · הלכה ב
שנים שאמרו באחד בשבת הרג זה את הנפש במקום פלוני כו' אבל באו שני עדים כו' נגמר דינו של פלוני להריגה:
נראה דבמכוון נקט רבא שהרג את הנפש וכן דייק רבינו ג"כ, והוא משום, דאם מעבירה אחרת באו עדים ואמרו כי נגמר דינו הלא קיי"ל בסנהדרין פרק נגמר הדין ופסקו רבינו בהלכות סנהדרין פי"ג ה"ז דאינו נהרג אלא עד שיבואו עדיו הראשונים ויעידו שנגמר דינו ויהרגוהו בידם, וא"כ אם לא באו עדים הראשונים לא חייבוהו כלום המעידים שנגמר דינו באחד בשבת, וצ"ל על כרחין דהעדים הראשונים המעידים עליו באו עכשיו לבית דין וזה אופן רחוק, אבל ברור דאף עפ"י שנקטעה יד העדים אחר גמ"ד בכל חייבי מיתות שבתורה פטור, מכל מקום פטורים עדים המוזמין דלא יהא עדיף מאילו הרגו ג"כ פטור דגברא קטילא קטיל יעוין סנהדרין ריש הנחנקין. אולם במש"כ רבינו וכן לענין תשלומי קנס כיצד באו שנים, והשמיט רישא דמילתא דרבא בלא נגמר דינו, הוא מכוון גדול, דהוי מצינן לומר דדוקא בגנב וטבח ומכר, דאם אודי קודם שבאו עליו עדים היה פטור דמחייב את עצמו בקרן, לכן אף אם גנב וטבח קודם זמן שהעידו ג"כ חייבין העדים לשלם דלאו בר חיובא הוי, אבל במקום דפטור גם מקרן דאין שום תשלומין רק קנס לחודיה סד"א דכיון דאף אם יודה יתחייב לשלם אם יבואו עדים תו לא עבדו ליה כלום בהעידן עליו לשקר טרם באו העדים, וזה מוכח מסוגיא דפרק מרובה דף ע"ד במיפך והזמה דאף בעבד אמרינן בכה"ג דחייבין לשלם העדים דכל זמן שלא רמי עליה חיוב לשלם חייבו גברא דלא איתרמי עליה חיוב לשלם לבעל דינו בלא עדים, והם חייבוהו בעדות מזומם ע"פ ב"ד כמו שהוכיחו בתוס' שם, לכן השמיט רבינו רישא דמילתא דרבא ונקיט סיפא לחודא ודוק: