אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות עדות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק יד · הלכה ז

הלכה ג

אבל אם כתב בשטר אחד שנתתי לראובן חצר פלונית ושנתתי לשמעון שדה פלונית נמצאו העדים קרובים לזה ורחוקים מזה זה שהם רחוקים ממנו מתנתו קיימת כו':
נסתפקתי במתנת שכ"מ איך נידון האי דינא, והספק הוא או בקנין או שלא בקנין, דבקנין אז אם המתנה קיימת לכולם הוי מתנת שכ"מ בקנין וחוזר אם עמד, אבל כיון שבטלה לאחד שהן קרובים אליו, תו הוי מתנה במקצת ואינו חוזר אם עמד ואפשר דהא העדים אומרים שהוא נתן כל נכסיו א"כ אמדינן דעתיה דמדלא שייר לעצמו נכסים, ש"מ שדעתו שלא יקנה רק עד לאחר מיתה, וא"כ אף ע"ג שלאחד הן קרובים מ"מ לאחרים הנשארים שהן כשרים אצלן ג"כ אמרינן שהיה רק מתנת שכ"מ, ולכן אם עמד חוזר, או דיש לומר כיון דיודע שלאחד הן פסולים תו ליכא אומדנא. אך זה בדותא דקנין בלא עדים מהני ולא איברו סהדי אלא לשקרא כמו שהסכימו הפוסקים [ובאמת מסתפקנא באופן שנתן נכסיו לשנים או שלשה אנשים ונתבטל לאחד מהן, מ"מ הוי דינו כמתנת שכ"מ בכולא, ואף ע"ג דבטלה לאחד, כיון דאיהו לא ידע מהביטול תו נשאר האומדנא דלא שביק נפשיה ויהיב לאחרינא וע"כ דכוונתו לאחר מיתה וצ"ע] ואולי כיון דמחלק כל נכסיו תו המתנה הוי מתנת שכ"מ בכולא ואם עמד חוזר, ובלא זה המתנה שהיה נותן היה לאידך דין דמתנת שכ"מ במקצת ואם עמד אינו חוזר, א"כ תו המתנה שנבטלה שהן קרובים אליה הוי כמו עדות חדא, ונתייחדו לפי עדותן על עדות אחת, אפשר דבכה"ג עדיפא טפי מהכותב נכסיו לשני ב"א והוי כמו עדות חדא ובטלה כל העדות, ונמצא דאפילו אם מת לא קנו מקבלי המתנה ע"י העדים הללו אם לא הודו היורשים, וזה מסתבר לענ"ד:
וכן בלא קנין צ"ע אם נימא דבטלה לאותו האחד שהן קרובים לו א"כ תו בטלה כל המתנת שכ"מ, שמתנת שכ"מ במקצת בלא קנין אינה כלום, או דנימא דפלגינן דבורא שנתן בכל הנכסים שלו, רק שלא נאמין שנתן לראובן שהם קרובים לו רק שנתן לאחר וכמו בפלוני רבעני לרצוני, וא"כ הוי מתנת שכ"מ בכולא ולא בעי קנין, רק בקרובים לא אמרינן פלגינן דבורא וכשיטת ההשגות וכמו שהביא הרא"ש בשם הראב"ד בפ"ק דמכות דמהאי טעמא סבר ר' יוחנן בירושלמי בהכותב נכסיו לשני ב"א דמתוך שהן פסולים לזה פסולים לזה. ומסתברא לפ"ז דכיון שהם קרובים לאחד ולא אמרינן פלגינן דבורא, א"כ תו הוי רק מתנת שכ"מ במקצת ובלא קנין אינה כלום ולכן בטלה כל המתנה. ואפשר לצדד כיון דאם מצוה מחמת מיתה קיי"ל דלא בעי קנין, וא"כ הכא בלא ידע שהעדים קרובים לאחד א"כ אמדינן דעתיה דמדלא שייר נכסיו חזינן דרוצה להקנותן לאחר מיתה לכן לא בעי קנין, ובמתנה במקצת אמדינן דעתו שמחיים רוצה להקנותן כמתנת בריא לכן בעי קנין וכמש"כ רבינו בפרק ח' מזכיה יעו"ש, א"כ כאן לפי שלא ידע ואיכא אומדנא דרוצה היה להקנותן לאחר מיתתו תו לא בעי קנין, אבל מ"מ כיון דלא מהימנינן להו לגבי הקרוב אליהם תו לא הוי רק מתנת שכ"מ במקצת ובלא קנין איננה כלום וזה ברור:
אך בקנין מסתפקנא טובא אם בטלה לגמרי אפילו מת וכמש"ב, או קיים אם מת כדין מתנת שכ"מ בכולא, או קיים אפי' אם עמד אינו חוזר בו כמתנת שכ"מ במקצת ע"י קנין, ואולי אמרינן פלגינן דבורא שנתן לאחר וחילק כל נכסיו, ומסתברא דכיון דלפי דבריהם הוי מתנת שכ"מ בכולא, תו ע"י שבטלה עדותן לאיש הקרוב אליהם, לא נעדיף כח הקנין במה שנתן אל הרחוקים. אך מה שנסתפקנו דאפשר דהוי כחדא מלתא וככותב נכסיו לשני ב"א דא מסתברא, ולפ"ז אף אם מת לא קנה הרחוק אל העדים, דבכה"ג אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ובכ"ז צריך עוד עיון:
ובמה שכתב רבינו שאילו ב' עדיות אעפ"י שהן בשטר א', קשה לכאורה מההיא דירושלמי פרק אלמנה ניזונית אמתניתין דהיה כתובתה ד' מאות זוז ומכרה לזה במנה ולזה במנה, ולאחרון שוה מנה ודינר במנה, של כולן מכרה קיים ושל אחרון מכרו בטל, אמר עד כדון בשמכרה להן בארבעה שטרות, מכרה להם בשטר אחד תפלוגתא דר' יוחנן ורשב"ל דאיתפלגון כתב כל נכסיו לשני ב"א כאחת, איתפלגון ר"י ור"ל ח"א מאחר שהן פסולים לזה פסולים לזה כו', א"כ מוכח דאפילו לא נכתב בכולל רק בפרט שלאחרון מכרה חלק יותר גדול ובודאי ציינה לו את מה שמכרה לו, וכן מוקי לה בבלי בקטיני, ורק בד' שטרות משכח הירושלמי לאוקמי משנתנו ככו"ע, אבל בשטר אחד אמר דאמרינן דבטלה מקצתו בטלה כולה לר' יוחנן דפוסל בקרובים לזה וכשרים לזה, אע"ג שהן מכירות חלוקות לזה מכרה שדה זו, ולזה מכרה שדה זו וכיו"ב, ודלא כמש"כ רבינו. אולם באמת תמן ענין אחר לגמרי, דאם מכרה לאחרון שוה מנה ודינר במנה בלא הנך תלתא הראשונים היה מכרה קיים, ואפילו שוה מנה במאתים [למ"ד דהמקח קיים ואין ביטול מקח לקרקעות] רק שהיה נחשב זה לפרעון על כתובתה במאה ודינר, ורק שבצירוף שלשה הראשונים נמצא דמוכרת יותר מכתובתה, ולא מבעי למ"ד דזבין לי ליתכא וזבין ליה כורא דהוי מעביר על דבריו, דאף בלא אוזיל ג"כ המכר בטל, וטעמא משום דהוי יותר מכתובתה, אלא אף למ"ד דמוסיף על דבריו הוי ודוקא משום דאוזיל בכ"ז הוי טעמא משום דאין לה בכתובה רק ארבע מאות זוז, וכי אוזילה בדיתמי אוזילה ולכן בטל המקח, ודוקא כי תקיים המקח של שלשה הראשונים אז הוי המכר בטל, אבל אם מבטלינן מכר הראשונים של האחרון קיים, א"כ בטול האחרון מפני הראשונים הוי, לכן הואיל ובטל מקצתו בטל כולו, משא"כ כאן שהבטול הוא בעצמותו שלראובן הן קרובים, וכן מש"כ ר"מ פדוואה הובא בהגהות שו"ע סי' נ"א, הוא אם נתבטל מצד עצמותו דבר אחד בשטר, לכן כולו קיים אף בשטר קנין וכמו שהביא הרבה ראיות הרמ"פ משטרי המוקדמין ומשטר שיש בו ריבית וכיו"ב, ואין זה נגד הירושלמי כמו שחשבו קצת החכמים ודוק היטב בכ"ז:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות עדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה