אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות עדות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק יד · הלכה ג

הלכה א

זכור אני בפלונית שנשאת ונעשה לה מנהג הבתולות הואיל ורוב נשים בתולות נשאות וכתובה מדבריהם:
מדברי רבינו אלו הבנתי נקודה נפלאה, כי במקום שהדין הוא עצם המשפט שם לא אזלינן בתר רובא כי החזקה עדיפא כי אין מוציאין מיד המוחזק, אבל במקום שתקנו חז"ל משום תקנות המדינה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ועשו חיזוק לדבריהם בכמה דברים, אם כן בודאי תקנו לדבריהם בתר רובא, כי אם לא נהלוך אחר הרוב יהיה תקנתם בטל, ומפני אשר רצו לחזק תקנות בנות ישראל אמרו כי הטוען אחר מעשה ב"ד פרעתי לא אמר כלום ונכסי בחזקתה קיימי וכל נכסיו משועבדין ואחראין לכתובה, ואף אם מתנה עמה התנאי בטל כמש"פ רבינו בפרק י"ב מהלכות אישות, לכן ודאי דאזלו בתקנתם אחר הרוב כפי מנהג רוב העולם ורובן בתולות נשאות, רק דכאן איתרע לה רובא משום דלית לה קול, וכיון דקטן מעיד כשהוא גדול שזכור הוא תו אית לה קול ואיתחזיק רובא דנשים בתולות נשאות (ועיין בתוס') לכן סובר דכאן לא בעי אף גדול מעיד עמו:
ויצא זה לרבינו מהא דבפרק האשה שנתארמלה פריך סתמא דגמרא וניזול בתר רובא, אף דקיי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב וכבר עמדו קדמאי ופירשו משום דאיכא חזקת הגוף בהדיה יעו"ש, ודברי רבינו מחוורין, דבכתובה כיון דכל עיקר חיובא מדבריהם לתקנת בנות ישראל, בודאי אזלינן בתר רוב, כי אם לא, יהיה בטל מכוון מטרת תק"ח. ובריש המוכר פירות דמייתי מזה לפלוגתת רב ושמואל משום דסברא זו לא קיים לה לתלמודא, רק לרב דאזיל בתר רובא פריך בפשיטות, ולמסקנא גם שמואל סבר כן וסוגיא כזו מצאנו בכ"מ בש"ס, או דאזיל אם נוקמה כמ"ד דכתובה דבר תורה, וטרם תקנת ר"ש בן שטח שתיקן שיהיו כל נכסיו אחראין וערבאין לכתובה דבזה דומה לכל משפטי התורה, ולזה כוון רבינו וכתובה מדבריהם מהראוי למיזל בתר רובא, כי כל עיקר התקנה אם ימות יהא לה כתובה ואז מאן מוכח אם היא בתולה ורק על קול נערים וקטנים המצויין במזמוטי חתן וכלה עליהם סומכין ואזלינן בתר רובא דאל"כ נתרועע התקנה. וזה גופא מאי דאמרה הגמרא בדף י"א כתובה ה"ט שלא תהא קלה בעיניו להוציאה לכן לא חששו שמא תמחה בגדלותה דלא שכיח שתמחה כמ"ש הריטב"א שם, ומיושב מה שהניחו תוס' בתימה ביבמות (דף סה) אמאי נשאת לשני יש לה כתובה ואזלינן בתר רוב נשים יולדות יעו"ש היטב, ודוק היטב:

שכל אלו הדברים להחזיק זה הכהן לאכול בתרומה של דבריהם או לדחותו ממנה:
ביאור דבריו, דמפרש כך אמר לי אבא משפחה זו פסולה פירוש לחוש לדבריו, ואי הוי תרי פסלינן אפומייהו כהראב"ד, ומפרש ע"פ מה שביאר פ"כ מאיסורי ביאה שלהאכילו בתרומה דאורייתא אינן מאכילין אותו כ"א ע"פ שני עדים שיעידו שהוא פלוני כהן בן פלוני עד איש שאינו צריך בדיקה יעו"ש, אבל לתרומה דדבריהם מאכילין אותו בעדות איש אחד ועפ"י שטרות ומקריאה בתורה ראשון ועפ"י קטן שהגדיל, לכן כתב רבינו דאותו כהן שאינו אוכל בתרומה דדבר תורה רק הוא מכהני חזקה שאוכל בתרומה דדבריהם שיוכל להיות שעלה עפ"י קטן שהגדיל או עפ"י קריאה לתורה ראשון עפ"י אחד, בזה נאמן הקטן שהגדיל לפוסלן ממה שאוכל תרומה דדבריהם, אבל אם הוא כהן שאוכל בתרומה דאורייתא שזה אינו רק ע"פ עדות עדים גמורים בעדות ברורה בזה אין נאמן הקטן שהגדיל לערער עליו ע"י קצצה או ע"י מה שאמר לו אביו, וזה מפורש בדברי רבינו לאכול בתרומה של דבריהם לדחותו ממנה, פירוש אם הוא היה מכהנים שאינן אוכלין רק בתרומה של דבריהם נאמן לדחות ממנה, שכמו שהקילו בעלייתו כן הקילו לפוסלו, ומפני שהקילו בתחלתו החמירו בסופו שחזקתו רעועה, ויכול גם קטן שהגדיל לדחותו ממנה אבל לא כהן האוכל תרומה של תורה בו אין דברי קטן כלום, וזה פשוט למסתכל בדברי רבינו הלכות איסורי ביאה והר"ן טרח בדבריו וא"צ. וכן משפחה זו פסולה, פירוש לדחות הכהן מתרומה של דבריהם אם אינו מוחזק רק לתרומה דדבריהם וכמש"ב ודוק:
ירושלמי פרק האשה שנתארמלה ה"י, מהו שיהיו נאמנין לומר יוצאין היו ללקט בפגי שביעית ושמענו פלוני ממלל על פלונית אשתו, אשה פלונית ממללת על בניה. ונתבונן בפלוני ממלל על פלונית אשתו הרי אין נאמן הבעל לעשותה זונה ומה מועיל עדות גדולים בכה"ג, וצריך לפרש דהוא נאמן לאוסרה על עצמו מטעם שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא. ומזה יהיה לנו ראיה לדחות הסברא שכתב בשו"ת צמח צדק סימן ק"ד בשם איכא מאן דבעי למימר דהא דבעינן אמתלא דוקא באופן דנוגע הדבר לחבירו והוא אינו יודע אם היא אומרת אמת או לא, כאשה שאמרה טמאה אני או א"א אני, אבל באופן ששניהם יודעים האמת והדבר נוגע לשניהם מועיל ברי דילהו בלא שום אמתלא, רק שאמר מתחלה שקר אמרתי, דא"כ מה מועיל עדות דילהו שאמר הבעל שאשתו זינתה כיון שאינו נוגע רק אל האיש ואשתו והם יודעים, ומתחלה אמר שקר ואינו צריך אמתלא כלל, וזה ראיה נכונה. ולומר דמיירי באופן שפלונית אשת כהן וכיון שאומר שזינתה אשתו א"כ יהיו הבנים שיוליד אחרי זה חללים ונפק"מ להבנים אם פסולים לכהונה דהאב נאמן לעשותם חללים, דז"א, דא"כ למה ליה להזכיר כלל אשתו ליבעי אם אמרו שפלוני ממלל על בניו שהם חללים, לכן העיקר כמו שפרשנו ודלא כסברא זו:
אך דא נשמע מהירושלמי דהבעיא קאי על קטן שהגדיל שמעיד הוא עם אחר שבקטנותו שמע מהבעל שזינתה אשתו, ואז לא היה רק עד אחד שהשני היה קטן, ובכ"ז לא מצי לומר משחק הייתי כמו הודאה בעד אחד לענין ממון, והויא הודאה גמורה, רק במקום שמעיד עד אחד שאמר שזינתה אשתו או מעיד שפלונית אמרה שאשת איש הויא, מצי לומר משחק הייתי מיגו דאי בעיא הויא מכחישו, אבל כאן בעי אם נאמנין ולא יכול הבעל להכחישן ודוק. ויעוין בשו"ת חכם צבי סימן קט"ו שהעלה להלכה כמו שכתבנו בס"ד. אך אשה פלונית ממללת על בניה צריך ביאור מה מועיל נאמנות האשה על הבנים לפוסלן, ולכן ההכרח לומר דצועקת על בניה שהם פסולים וממילא אומרת על עצמה שהיא זונה או פסולה לכהונה ונאמנת לשויא אנפשה חתיכה דאיסורא, והא דלא בעי אשה פלונית ממללת על עצמה משום דזה לא שכיחא, ונקט דבר המצוי, וזה דחוק טובא וצ"ע. אך הא ודאי פירושו שמספרין שבקטנותו היו יוצאין ללקט פירות שביעית והיו שומעין שהם ממללים שכן דרך התינוקות לספר, אבל לא על השביעית בעי, דמשום קלא הא הוי קלא דלית ליה תולמיסיוס, כן נ"ל בזה ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות עדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה