אור שמח על משנה תורה, הלכות עדות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יד · הלכה א
אם מתה אשתו אע"פ שהניחה לו בנים כו':
ברשב"ם פרק יש נוחלין דף קכ"ח ומתה בתו וכגון שאין לו בנים הימנה כדתנן בפרק ז"ב. ונראה דעתו דסבר דאף עפ"י דלית הלכה כר' יהודה היינו דאינו קרוב, אבל מכל מקום הוא פסול להעיד מטעם נוגע שאם יזכה האב הלא ירויחו בניו, דזקנם יתן להם יותר או דאם ימות יירשוהו בניו מאשתו שהיא בתו, ולא דמי למש"כ הפוסקים והתוספות דלשמא יתעשר לא מיפסל. וזה דומה למה דאמר רבינא דמעיד לארוסתו לאפוקי מינה אבל לעיולי לה לא, וה"נ הוי נוגע לבניו דעומד למות ובניו יירושה. ובבני חמוה דמר עוקבא דכשר לדון חדא דמאי איכפת למ"ע אם בני חמיו ירויחו כיון דהוא נתרחק עכשיו ועוד דשני הנידונין היו בני חמיו ואם כן כשר לדון לכל אחד שיזכה דכל מי שיזכה הוא בן חמיו, ואי משום קרוב פסול לדון אף אם שניהם קרובין [שני הנדונין]. וזה נראה בכוונת הרשב"ם ודעתו, אם כי כל הפסוקים השמיטו דעתו, ועיין בפסקים וכתבים למהרא"י סימן ר"נ מש"כ בדברי הרשב"ם יעו"ש דזה כוון השואל דפסולים יוצאי ירכו עד אלף דור מטעם דין ירושה דאיכא בהו עד עולם לכן פסול גם הוא עי"ש ודוק. ויעו"ש בתוספות מובא בהגהות: