אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות עדות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק טז · הלכה ד

הלכה א

ראובן שמכר פרה או טלית לשמעון ובא יהודה כו':
בכס"מ האריך דפסק רבינו דבמכר בפירוש באין בה אחריות אז אפילו נמצאת שדה שאינו שלו אינו חוזר עליו כרב זביד, רק בכאן מיירי במכר סתם דהוי כפירש בה אחריות וע"ז הביא פלפול הגמרא דמכיר בה שהיא בת חמורו כו' והא דכתב רבינו ולמה אינו מעיד עליהן שמא הקנה אותן לבע"ח אגב קרקע כו' שנמצא ב"ח טורף את הפרה והטלית, והלוקח אעפ"י שגם הוא בע"ח שהרי באחריות מכר לו אינו יכול לעכב בחובו דהוי לוה וקנה ולוה דהוי משועבד לראשון וכמו שפסק רבינו פרק כ' הלכה ב' מהלכות מלוה ולוה. אולם מש"כ רבינו לפיכך לא יעיד עליהן שהרי רוצה להעמידן ביד שמעון כדי שיבוא בע"ח ויטרפם כו' אע"ג דמכר לו באחריות וא"כ הוי לוה רשע ולא ישלם לגבי הלוקח דיהא נשאר חייב לו. אמנם נראה דאף ע"ג דפסיקא בגמרא דמוכר שדה בעדים גובה מנכסים משועבדים. נראה דזה דוקא במוכר שדה הא מוכר פרה או מטלטלין בעדים ונטרף מידו אינו חוזר הלוקח וגובה רק מבני חורין כדין מלוה ע"פ ולא ממשועבדים וכמו שאמרו בפרק חזקת, ועדים ל"ל קלא והאמר רב המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים, והתם לקוחות אינהו דאפסידו אנפשייהו שהיה להן לחקור יפה אם מכר שום קרקע באחריות כו' וזה לא שייך רק במקרקעי דקלא אית להו, לא במכר מטלטלי דלית ליה קלא דמטעם זה אמר רבא עשה שורו וחמורו אפותיקי ומכרו אין בע"ח גובה הימנו דלית ליה קלא, הרי כיון דלית ליה למכר מטלטלין קלא ואף אי עביד שטר מטלטלין לאו בני שטרא נינהו (ב"ק ע"ט) ולא מיפרסם מילתא והוי כמלוה ע"פ ותו לא טריף ממשעבדי, ותו נראה לנו לומר, דבכה"ג לא קפיד על מה דקרו ליה לוה רשע ולא ישלם, כיון דאיהו גופיה לא חייש שמא ימכור הלוה את נכסיו ולא יהיה לו ממה לגבות, וכן כי ימות ובניו ימכרו נכסיו, ומטעם זה כתבו בתוספות ב"ק (דף יא) דלמ"ד שעבודא לאו דאורייתא לא גבי מלוה ע"פ מיתמי, דכיון דלא חש לעשות שטר לגבות מלקוחות לא חשו חכמים לתקנתו, ולפ"ז כיון דהבע"ח שיגבה הימנו הוי מלוה בשטר חייש דלא להוי לוה רשע ולא ישלם, ולהלוקח פרה וטלית באחריות לא חייש מה דאין לו במה לשלם כיון דהוא עצמו לא חש על נפשו שלא יגבה ממשועבדים, כן נ"ל בסברת הכס"מ:
ולפ"ז הו"מ הברייתא להשמיענו אפכא, במוכר שדהו באחריות ובמכיר בה שהיא שלו דלא שייך שמעמידה בפני בעל חובו דא"כ יהיה לוה רשע ולא ישלם לגבי לוקח דיגבה ממשעבדי ואף אם מכר שדהו בעדים, אבל במכר פרה או טלית פסול להעיד דמה דאין לו לשלם ללוקח לא חייש כיון דאין גובה מנכסים משועבדים ואיהו על עצמו לא חש. אמנם בכ"ז העיקר בדעת רבינו כמש"כ הש"ך דסובר דבמטלטלין חוזר באין בו אחריות ומחלק בין מטלטלין למקרקעי יעו"ש ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות עדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה