אור שמח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ח · הלכה יא
עכו"ם שנשברה מאליה שבריה אסורים בהנאה עד שיבטלוה לפיכך המוצא שברי עו"ג הרי אלו אסורין בהנאה שמא לא בטלוה העו"ג.
עיין בזה רמב"ן. ובאמת ירושלמי מפורש כדברי רבינו בהלכה ג' בפרק כל הצלמים. רבי בא בשם רב שברי דרקון הרי אלו מותרין, דרקון שלם ונשבר הרי אלו אסורים, ושבורין מן השלם באו, ר' חזקיה בשם רב כיני ראה אותן משתחוין לדרקין שלם ונשבר אסורין, הרי בהדיא דשברי ע"ז אסורין אם מצא, והא דתנן המוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת דרקון יוליכם לים המלח, דוקא כלים ועליהם צורת דרקון, הא מצא דרקון לחוד בלא כלי מושלך בשוק, מותר דספק שמא עבדום, ואף אם עבדום שמא ביטלום ומפני זה השליכו אותם בשוק והוי ספק ספיקא ומותר, והא דנקיט המוצא שברי צלמים לדייק הא שברי ע"ז אסורים, וטעמא מפני שמושלך בשוק נאמר דביטלו, הא אם מצא כלי בשוק, על כרחין דנאבד שלא מדעת האובד דאי לא"ה כי התקצף באלקיו הכלי לא היה משליך לאיבוד ואין כאן ספק ספיקא, וזה דלא כרבותינו בתוספות בהמוצא כלים ועליהם צורת דרקון והא דתניא מצא צורת דרקון וראשו חתוך כו' הוה"ד מצא שלם מותר ונקיט ראשו חתוך משום הא דתני' ודאי ישראל חתכו אסור ולא אמרינן דהוי ספק ספיקא שמא מבטל העכו"ם דיאמר מדלא מצלא נפשה כו', וכן כתבו שם רבותינו בתוספות דביטלה ישראל הוי ספק ספיקא ושמא ביטלו ואפ"ה אסור, ונעלם זה מעינו הבהיר של המשל"מ שנסתפק בזה. ואע"ג דתאמר דעל הרוב הוא נעבד, מ"מ מצטרף לספק אם ביטלו העו"ג דזה חזינן דהוי ס"ד דספק ביטלום מוציא מידי ודאי, כ"ש וכ"ש דיוציא היכי שאינו ודאי שנעבד, כיון דעכשיו איכא רובא לביטול שמא העו"ג חתכו, ושמא אף אם ישראל חתכו ג"כ מבטל דיאמר עו"ג מדלא מצלא נפשה כו' ונגד המיעוט שמא לא ביטל איכא מיעוט דלא עבדו ליה, וזה ברור לכל מסתכל בתוספות ד"ה ספק עו"ג בדף מ"ב.
ובזה מיושב מה שפירשו בתוספות ד"ה מפני שחולדה וברדלס מצויין שהבור רשות הרבים ואין זה ספק טומאה ברשות הרבים דמיירי בבור קצר שהיה ראשו ממלא פי הבור, ולפ"ז הא דאמר אלא אימא הטילה כמין נופל כיון שספק אם נפל הוא הלא הוי ספק טומאה בר"ה וטהור, אולם לפ"ז ניחא דמיירי שכבר הוחזק עוברה ובזה אמר ר' יהושע בן לוי דמביאה קרבן ונאכל בנדה. ובכ"ז כיון דלאו ודאי הוי ספק הרגיל מוציא מידי ודאי, כזה, שאינו רק בגדר רוב, והא דמייתי דספק מוציא ודאי דאי לא הוי מוציא אע"ג דספק טומאה בר"ה טהור, זהו דוקא היכי דלא הוי בחזקת טומאה, משא"כ כאן שהבור איתחזיק בטומאה ועיין ריש נדה דשם דוקא מפני שהמקוה בחזקת טהרה עמדה וכשטבל הטמא לא נודע שחסרה ובחזקתה הראשונה קיימא המקוה, והבן היטב. כי לפי המסקנא דאף אם ישראל חתכו ג"כ מצינן לאמר דבטלו העו"ג הוי ספק הרגיל שמא עו"ג חתכו ושמא ביטלו כשחתכו ישראל. ומה דפירש בתוספות דלא הוי ספק הרגיל זה לפי סברתך דתחלק בין שבורה לחתיכה משום דמצוי שבירה מאליה, ותחשוב רוב שבירות לאיסור, בינה זה ודו"ק. ולפ"ז אפשר דצלמים דספק נעבדו מותרים אף אם ישראל ביטלן וכסברת המשל"מ ואפשר נמי דבדרקון דעל הרוב נעבד כי מצאו מושלך אסור אף לשיטת רבינו אולם לא מחוור דנראה לשיטת רבינו דרקון שוה לכל הצלמים ודו"ק בכ"ז.