אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ג · הלכה ג

הלכה א

מי שמכרוהו ב"ד יש לרבו ליתן לו שפחה כנענית כו' והרי היא מותרת לו כל ימי עבדותו וכו':
דע דהא דרבו מוסר לו שפחה כנענית דוקא שיש עדיין במעשה ידיו ובגרעונו [שהוא לפי ערך הכסף הניתן לו עבור מכירתו] פרוטה וכמו דדריש הגמרא דאינו נרצע עד שיאמר בתחלת פרוטה האחרונה דכתיב ואם אמר יאמר העבד עד שיאמר כשהוא עבד, ואם אין עליו רק פחות מפרוטה אינו עבד, כן הכא בעי שיהא אדונו ובפחות מש"פ אינו אדון. וזה לדעתי פירוש הירושלמי פ"ק דקדושין הלכה ב' אשר לא יעדה והפדה מלמד שאינו מיעדה לו עד שיהא בו ביום כדי לפדותה ובמעשה ידיה פרוטה ובגרעונה ש"פ דברי ר' יוסי בר"י וחכמים אומרים מיעד והולך עד דמדומי חמה, א"ר חייא בר אדא הכל מודין בעבד עברי עד שיהא שם שוה פרוטה, ופירושו ברור, דאף ע"פ דביעוד של אמה פליגי חכמים, מ"מ למסור לעבד עברי שפחה כנענית גם חכמים מודו, דדוקא כשיש לרבו עליו עוד מעשה ידיו בפרוטה וגרעון בפרוטה, אבל פחות מזה אינו מוסר לו שפחה כנענית בע"כ דאינו אדונו, ואע"פ דעבד עברי גופו קנוי וכשיפדה את עצמו אם יתן לרבו פחות מש"פ אינו גרעון שאין זה כסף לצאת ממנו, בכ"ז חזינן גבי נרצע שאינו עבד לרציעה בפחות מש"פ וז"ב:
ולפ"ז באו דברי רבינו מדוקדקים שכתב יש לרבו ליתן לו שפחה כנענית כו' והרי היא מותרת לו כל ימי עבדותו, פירוש אף לאחר שיש עליו מעשי ידיו בשווי פחות מפרוטה ג"כ מותרת לו, דלפי שטחיות לשון רבינו היה לו לומר ואינה מותרת לו אלא כל ימי עבדותו, ולפ"ז כוון אל פסק הירושלמי הנ"ל, דהיכי שמסר לו מקודם שפחה כנענית מותר בה עד סוף שש ממש אף ע"ג דלמסור לו אינו יכול מתחלת פרוטה האחרונה וכהירושלמי שבארנו ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות עבדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה