אור שמח על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה א
אפילו שניה אינו חייב במזונותיה:
טעמו דאין האדון חייב רק במה שהיה העבד חייב לזונן כמו אשתו ובניו שהיה רגיל לזונן אע"ג דאינו חייב כמו שאמרו בריש קדושין (דף ד') אבל מעשה ידיה דקא מיתזנא מיניה ויעוין תוספות סוף השולח דאורחא דמילתא שהוא זן אותה, אבל שניה דקיי"ל דאינו חייב לזונה ואף בלותה ואכלה אינו חייב לשלם, לכן פשוט דגם האדון אינו חייב דאינו חייב רק במה שהיה העבד חייב לזון או שהיה רגיל לזונן ועבדותו גרמה שלא יכול לזונן, ופשוט מאוד, ויעוין כסף משנה ואין צורך: