אור שמח על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק טו · הלכה ח
ולא הרוגי ב"ד בלבד כו':
בירושלמי על משנה ר"מ אומר בזמן שאדם מצטער כו' מתניתא דלא כר"מ דאמר אף המגדף עובר בל"ת, ופירושו, דקאי על משנה הסמוכה ולא זו בלבד אמרו כו' ע"ז צ"ל מתניתא דלא כר"מ דאמר אף המגדף עובר בל"ת, והביאור שהמשנה מפרש קודם כי קללת אלהים תלוי כלומר מפני מה תלוי זה מפני שבירך את השם ונמצא ש"ש מתחלל, א"כ טעם זה שייך על הרוגי ב"ד ג"כ שזוכרין שהכעיסו את השם, אבל למת דעלמא סלקא דעתך שאינו עובר בבל תלין, ע"ז אמר ולא זו בלבד אלא כל המלין את מתו עובר בל"ת כו' מרבויא דתקברנו, וכמו דיליף רשב"י בגמרא, וכן לפי הפשטנים שמקללין את הדיין ג"כ הוא רבותא שאף במת דעלמא עוברין, אבל לר"מ דמפרש קללת אלהים על כנוי כלפי מעלה שאם אתה מבזה את ההרוג כביכול הוא צער לשכינה, וכמו דמפרש בברייתא בגמרא שבצלם אלהים עשה את האדם, וכי אתה אינו חושש לקבורתו אתה מבזה צלם ודמותו יתברך כמו שני אחים תאומים יעו"ש. ולכן לפ"ז הלא בכל המתים דומיא דתלוי כי אינו חושש לכבודן לקברן בו ביום הוא יותר מבזה צלם דמותו [וכמו שפי' רש"י בדף מ"ז ד"ה כי אמר רחמנא לא תלין ומרבינן נמי שאר כל המתים היינו כי משהי ליה לדחויא בעלמא דלא איכפת ליה ביה דהיינו בזיון ודומיא דתלוי] הנה הוי הרבותא דלא מיבעיא בשאר מתים שמבזין אותם שלא איכפת ליה ביה ואינו חושש לקבורתו שאינו נחשב בעיניו, בודאי עובר בב"ת, רק אפילו מגדף שהפך קערה על פניה ובירך השי"ת, ג"כ חס המקום עליו שלא לבזותו, ואם על דם רשע כמוהו חס על דם כו', א"כ לא שייך לשון ולא זו בלבד אמרו, אלא מכש"כ המלין את מתו עובר בל"ת, וע"ז אמר מתניתא דתני ולא זו בלבד כו' דלא כר"מ דאמר אף המגדף עובר בל"ת, פירוש שעל המגדף ג"כ עוברין בל"ת אף שהוא רשע חסה התורה על בזיונו, והשכינה מצטערת, ומפרש קללת אלהים שמזה הבזיון מתבזה ומצטער כביכול כבוד דמותו יתעלה ויתרומם ודוק:
הלינו לכבודו [וכו'] אינו עובר עליו:
לשון המשנה, ומשמע מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא כמו דדייק הגמרא בפרק כל הבשר ובכ"מ (נ"ב. בבא מציעא דף צ' ע"א), אף ע"ג דלכבודו מותר לכתחילה, משום דכוונת המשנה דכיון דהלינו אותו לכבודו תו ליכא לאו בל תלין גם על לילה השניה וכמו דאמרו גבי פעולת שכיר אינו עובר עליו אלא בוקר ראשון בלבד, כן הכא אינו עובר רק משום לא תטמא את אדמתך, ואף ע"ג דשם נפקא לן מעד בוקר, שאני תמן דלא נזכר יום הפעולה, אבל כאן כתיב והומת וכו' קבור תקברנו ביום ההוא פירוש ביום המיתה לכן לא תלין ג"כ לילה ראשונה דוקא, אבל כיון שעבר לילה הראשונה אף דהלינוהו כדין תו אין ל"ת דלא תלין רק איסורא לבד, וכן בשכיר לילה כתיב ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש ולא צריך שם קרא דאינו עובר רק יום ראשון לבד ופשוט, ועיין פסחים ע"א ואכמ"ל: