אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות נערה בתולה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק א · הלכה יא

הלכה ט

היתה בתולה זו אסורה על האונס וכו' הר"ז לוקה ואינו משלם קנס שאין אדם לוקה ומשלם:
רבינו פסק כר' יוחנן, ובגמרא פליגי עולא דסובר לפום מסקנא דתלמודא דגמרינן גז"ש תחת תחת מן תחת אשר ענה, דהיכי דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מלקי לא לקי אפילו התרו בו, ור' יוחנן סבר דהך תחת אשר ענה מבעי לכדאביי, ועולא נפ"ל מדרבא ונתן האיש השוכב וכו' וא"כ הא לפ"ז סבר רבא כעולא דממון משלם מלקי לא לקי, ובפרק השוכר אה"פ אמר בחוסם פרתו ש"ח ודש בה, דלוקה ואינו משלם רק לצאת יד"ש, וכבר הקשו זה רבנן בתוספות יעו"ש דרכם בזה. והנראה דהא דאמר ור' יוחנן מ"ט לא אמר כעולא אף דאין אדם דן גז"ש אלא א"כ קבלה מרבו, הכא חזינן דנתקבלה למידרש בכמה דוכתי בבכור וכי"ב כמו שפירשו בתוספות. והנה נתבונן דמאי פריך אע"ג דבכל מקום ילפינן גז"ש תחת תחת, הכא לא מסתבר למילף גז"ש זו, דנחזי אם ממונא לקולא, הלא הקשו בתוספות איך נימא דנידון בקלה אטו אתגורי איתגר, ותירצו דרחמנא חס אממונא דנחבל, וזה שייך רק בממון, אבל בקנסא הלא אינו משלם נזק שהגיע להנערה, דע"ז משלם פגם וצער, רק קנסא הוא ואי מודה מיפטר, ואיך נאמר דאם אנס נערה ממזרת משלם ממון דקילא ואם בעל בוגרת ממזרת לוקה, אטו בשביל שהיתה נערה אתגורי מתגר אתמהה, וכי תימא דרחמנא חס אממונא, וא"כ סוף סוף משלם בושת ופגם או צער ואינו לוקה משום דאין אדם לוקה ומשלם מכדי רשעתו ותו משלם קנסא ג"כ, זה אינו, דאטו ליכא קנסא לחודא כמו בפתה חרשת או שוטה דליכא רק קנס לחודא, ואם היתה ממזרת ישלם קנס ויפטר ממלקות אטו איתגורי איתגר, ואע"ג דהך קרא דתחת אשר ענה באונס קא מיירי, מ"מ אם מדריש הך גז"ש דתחת תחת דאם הוא מחייבי לאוין משלם תו אף במפתה ג"כ דגמרינן חדא מחבריה בגז"ש, עיין ריש פרקין, לכן לא מסתברא כאן למידרש גז"ש:
אולם נחזי לריש לקיש דסבר דבכ"מ דלוקה ואינו משלם שוה מלקות למיתה, דאף אם לא אתרו ביה ג"כ לא משלם, דחייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין והיינו בממון אחר בהדי מלקות אף לעולא כמו שפירשו רבנן בתוספות לקמן (דף ל"ה) בד"ה מתניתין כמאן מוקי לה, א"כ לק"מ הא איתגורי מיתגר, דאדרבא חמירא ליה טפי, דאם הוה אמר רחמנא דבועל הממזרת לוקה ואינו משלם, אז אם לא אתרו ביה היה מפטר מתשלומין דשוגג דחיוב מלקות הוי פטיר ליה מתשלומין, כמו בממון אחר בהדי מלקות [דלא הוי מפיק ליה רחמנא מהך כללא דכדי רשעתו אף בשוגג ג"כ] לכן קאמר רחמנא דמעיקרא לא רמי עליה רק חיוב ממון והגם דהיכי דאתרו ביה איתגורי מיתגר בכ"ז היכא דלא אתרו ביה צריך לשלם ממון וזה נכון, א"כ תו שייך למילף גז"ש תחת תחת דממונא משלם בחייבי לאוין וא"כ הא דפריך ר' יוחנן מ"ט לא אמר כעולא קאי אליבא דהך צדדא דממונא לחומרא, אבל לצדדא דממונא לקולא תו קיי"ל כר' יוחנן וליכא למילף גז"ש להא מילתא מחובל בחבירו דישלם ממון, תמן חס רחמנא אממונא דנחבל, אבל הכא גבי אונס דעל קנסא קאי קרא אטו איתגורי מיתגר, ורבא סבר דממונא לקולא וסבר כר' יוחנן לענין ממון אחר בהדי מלקות, דאם לא אתרו ביה משלם ממון, א"כ אין הילפותא רק אם אתרו ביה וא"כ אין סברא למילף מחובל בחבירו דתמן חס רחמנא על ממונא דנחבל, משא"כ הכא אטו איתגורי מיתגר, ולכן סבר דכ"מ דאיכא ממון ומלקות אף מדבר אחד ג"כ לקי ולא משלם, וזה ענין נכון:
ויש לעיין בסוגיין דפריך אלמא קסבר עולא כל היכי דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם כו' מנא ליה לעולא הא, גמר מחובל בחבירו כו' מה לחובל בחבירו שכן חייב בחמשה דברים כו', פירוש, לכן נידון בממון דחמירא טפי ממלקות, ופלא הלא תו מאי פריך מנא ליה לעולא הא, אלא מאי בעית למימר, דילקה ולא ישלם, האם אתגורי מתגר, אם אנס אשה דעלמא משלם קנס דהוא ממון דחמירא טפי, ואם בא על ממזרת ג"כ ילקה ולא ישלם ונידון בקלה וכן הקשה בשיטה מקובצת, ויתכן לומר דאין ה"נ דאם בא ואנס אשה כשרה חייבתו התורה קנסא, ואם היא מחייבי לאוין או מחייבי כריתות לא חייבתו התורה קנסא ולא שייך כאן איתגורי מיתגר, כמו דחזינן לרשב"מ דאינו חייב קנס רק על מי שראוי לקיימה, אף דהכא הוא מצד הדין דאין אדם נידון בשתי רשעות את אומר כן, בכ"ז חזינן דאין זה מהזרות. אמנם כן יתכן להקשות, אם לא אתרו ביה יהא נידון בממון דחמור, ואם אתרו ביה יהא נידון במלקות דקילא טפי. אמנם לריש לקיש דסבר דאף אם לא אתרו ביה ג"כ יהא פטור שפיר מקשי דילמא דמי לממון אחר בהדי מלקות ובכה"ג לא חייביה רחמנא. ולפ"ז א"ש בפשיטות הא דאמר ור' יוחנן מ"ט לא אמר כעולא דאם ממון לחומרא אם לא התרו ביה יתחייב בחמור בממון ואם התרו ביה יהא נידון במלקות דקיל, אך בממון אחר ג"כ קשה אם נימא דממונא לחומרא אמאי לקי ולא משלם אטו אתגורי מתגר, לכן נראה ברור דהך קושיא דאטו אתגורי מתגר לא מצאנו רק בגוונא דסנהדרין דבא על חמותו או אשת איש שנידון הוא מצד שחטא לאביו שבשמים, וכן הא דמקשו תוספות אתגורי מיתגר, היינו בחובל בחבירו אם חבל פחות משוה פרוטה לוקה ואם חבל שוה פרוטה ישלם, שבשניהם החטא לחבירו אטו מיתגר, אבל במקום שנידון על דבר שלחבירו ודבר שלשמים, אע"ג דאם אנס נערה כשרה משלם, בכ"ז היכי דבא על ממזרת שחטא לשמים תו לא מחיל ליה רחמנא במה שיצא י"ח לחבירו וגבי דיליה, ובזה מסולק דברינו הקודמים ודוק:
וראיתי להגהות אשר"י ב"ק בפרק כיצד סימן ט"ו, אבל בשאר ארבעה דברים לא מחייב אלא במזיד או בשוגג קרוב למזיד, ע"ז נכתב בצדו [כגון שלא התרו] וכוונתו פשוט, דהא דרבי רחמנא בחובל בחבירו לשלם אף כשהתרו בו, הוא דוקא במקום דמשלם נזק דנזק משלם ואינו לוקה, אבל במקום דליכא תשלומי נזק רק ד' דברים לחודא והתרו בו לוקה ואינו משלם בחובל כמו בכל מילי בתורה. ולפ"ז הא דמוכיח לקמן מקרא דאם יקום כו' דכתיב תמן רק שבתו יתן ורפא ירפא, היינו במקום דאיכא נזק דאינו לוקה משום תשלומי נזק דמשלם ואינו לוקה, וכמו דרבא גופיה מוקי הך קרא דשבתו יתן ורפא ירפא במקום נזק בריש החובל פ"ה: עי"ש. ולכאורה תלי זה בהנך לישני דאם אמרינן ממונא לחומרא אפשר דרק בנזק לחודיה גלי קרא דמשלם, אבל בד' דברים דקילי דאינו משלם בשוגג, ה"ה דאינו משלם בהתרו בו ונידון במלקות דקילי, אבל אם נאמר ממון לקולא א"כ כש"כ דמשלם ד' דברים, דמה נזק דחמיר דמשלם בשוגג, אפ"ה בהתרו בו משלם ואינו לוקה, כש"כ בד' דברים, אבל לפי מה שפירשו בתוספות א"ש, דהא קשה א"כ איתגורי מתגר דבשהכהו פחות מש"פ לוקה, ובשהכהו שוה פרוטה משלם, וצ"ל כמו שכתבו התוספות דרחמנא חס על ממון דנחבל, ולכן בנזק דמשלם אפילו בהזיק את שורו וממונו שהזיק לכן חס רחמנא על ממוניה, אבל ד' דברים דאינו משלם בשוגג זולת גבי אדם לא הקילה לו התורה משום שלא יפסיד הניזק הד' דברים, ושפיר לוקה ואינו משלם, וזה נכון ובחידושי על תורה חזקתי דבריו ממכילתא על קרח דונקה המכה יעו"ש פירוש נכון בס"ד:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות נערה בתולה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה