אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות נערה בתולה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק א · הלכה ט

הלכה ח

ואלו שאין להם קנס, הבוגרת והממאנת והאילונית:
ובהשגות כתב, זה טעות, שהאילונית לדברי חכמים יש לה קנס כו' ובים של שלמה תירץ, דפשט דברי רבינו מיירי היכי דהיא אילונית ודאית אבל כל שלא עברו עליה עשרים שנה בסימני אילונית הרי היא ספק אילונית שמא תביא שתי שערות קודם עשרים ואינה אילונית וכשיודעין לכנותה בשם אילונית שוב אין לה קנס עכ"ד, והא דלא מוקי הגמרא אילונית דמתניתא כן, נראה דאזלא אליבא דשמואל דסבר בפרק הערל דנעשה סריס למפרע והוא הדין באילונית כמפורש שם, א"כ הא דתני אילונית אין לה קנס אין זה מעת שהיא תתחזק לאילונית רק מעת י"ב שנה ויום אחד שמאז נעשית בוגרת וכיון דמיירי על השנים שעברו, א"כ פריך אמאי אין לה קנס בעת קטנותה לדברי חכמים, אבל רבינו דפסק בפ"ב מהלכות אישות כרב דמכאן ולהלן נעשית בוגרת א"כ שפיר כתב דאילונית מה שקורא שם אילונית ודאית אין לה קנס דהא בוגרת הואי ופשוט:
אמנם יש לפרש דברי רבינו, דאילונית שאני כיון דכתיב נערה אף דקטנה נמי במשמע בעי שתהא ראויה לבא לידי נערות, אבל אילונית דאין בה נערות רק מקטנותה יצאה לבגר אין בה קנס כמוש"כ הכס"מ, וכמו דאמר הגמרא בפ"ק דקדושין דסד"א דלא אתיא סימני נערות לא מצי לזבנה יעו"ש, והא דמפלפל הגמרא ומוקים לה בפלוגתא דתנאי הוא מושכל, דגדר הקנס על הביאה יתכן משתי סיבות, או מצד אשר שלל הודה וכבודה כי תבעל לבעלה כשהיא בתולה, או שהוא גדר שלא יהיו בנות ישראל מופקרות לזנות ולא תהיה כקדשה. והנה מצד הראשון אשר שלל כבודה בזה יש מקום לחלוק דבאילונית כיון דלא אתיא לידי נערות ונשואין שלה אינן ראוין למי שאין לו בנים וקצת חכמים אסרו אישותה לכהן דביאה שאין בה פרצה הוי זנות [יבמות ס"א] לא קנסה התורה למי ששלל הוד בתוליה. אמנם אם נאמר כצד השני שהוא מצד גדר אז אדרבא מסתברא דטפי יש לחוש באילונית שלא קפצי עליה בנשואין, ולמי שלא הכיר בה הוי מקח טעות, דתהא מופקרת לזנות בלא אישות ויתעללו בה אנשי בליעל. והנה בחייבי כריתות וחייבי לאוין הדבר להיפוך, אם הטעם מפני הגדר קנסתו תורה, א"כ לביאה אסורה שלוקה ונכרת אין גדר לגדר דמי אשר לא יכבוש יצרו מחומר האיסור לאו וכרת, לא יחוש גם להקנס הקצוב, אמנם אם נאמר דהוא מסיבת כבודה והודה א"כ בביאת איסור יש לקנסו טפי דפגמה טובא עד כי אמרו הרודף אחר נערה חייבי כריתות הוי כמו הורג נפש דפגם דילה הוי כקטלא [עיין פרק בן סו"מ] וא"כ ברייתא דאמר העריות ושניות לעריות אין להן קנס דאתיא או כשמעון התימני או כרשב"מ, על כרחין טעמא דקנסא רק משום גדר שלא יפרצו בנ"י בזנות ולא יהיו בנות ישראל מופקרות להן ולא תהיה קדשה, [ועיין מש"כ רבינו סוף פרק ב' בלאו דאל תחלל בתך], א"כ באילונית הלא ראוי לחוש טפי להגדר שאינה בת נשואין כשאר בתולות ועליה ירדפו רודפי זמה יותר, ולא מסתברא למידרש דהיא שאני משאר בתולות קטנות שלא יהיה להן קנס, כיון שטעם התורה בה יותר חזק איך יתכן להוציאה מכלל קטנות בנות ישראל דעלמא שלא יתחייב קנסא הבועל אותה שלא מדעת אביה, אבל לדידן דסברי דחייבי כריתות יש להן קנס, וטעם הקנס הוא משום ששלל כבודה, נכון לומר דרחמנא קפיד דוקא על הנך שבנות נשואין הן, אבל לא על אילונית, שחסר ממנה עטרת האישות, ואם כי כל קטנה יש לה קנס דוקא הך דאתיא לכלל נערות ודוק, ולכן פסק רבינו כדמשמע מאיזה סוגיות דשלא כדרכה אם בעל אינו משלם קנס, יעוין משל"מ הלכות איסורי ביאה פרק י"ז הי"ג בזה, משום שעדיין לא שלל ממנה כבודה, וכן מורה דגבי מוציא ש"ר אינו חייב עד שיבעול כדרכה ויוציא ש"ר בכדרכה ועיין מגדל עוז שהיטיב לדבר, וכן מורה לשון המשנה דערכין, נמצא האומר בפיו חמור מעושה מעשה, והמעיין יבין דרק על פגם שלה ושללת כבודה והודה קנסו הכתוב כמו מוציא ש"ר ובכדרכה דומיא דמוציא ש"ר, ודוק כי זה מושכל:
וראיתי בתוספות ר"י הזקן פ"ק דקדושין הנדפס בש"ס ווילנא החדש, כי מפרש בשיטת רבינו דאעפ"י דאין משלם קנס בשלא כדרכה ובהעראה, בכ"ז מצות עשה דולו תהיה לאשה איכא אף בשלא כדרכה, ומיושב בזה השמועה דפרק הבא ע"י דאמר אלא לאו שלא כדרכה כו' ולכן רבוותא בתוספות כתבו משמע דמשלם קנס דהוכחה גמורה ליכא. ולפ"ז מדוייק לשון הכתוב ונתן האיש השוכב עמה כו' ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה כו', וכמו דפירשו במדרש רבה פ' וישלח וישכב אותה כדרכה ויענה שלא כדרכה, ויעוין רש"י יומא ע"ז ד"ה שעינה אותה, דעשה דולו תהיה לאשה איכא אף בשלא כדרכה, וכן מורה לשון רבינו ואכמ"ל ודוק:

והמגורשת מן הנישואין ועדיין היא נערה בתולה כו':
הכס"מ כתב מדאין לה טענת בתולים נלמד דאין לה קנס, ובירושלמי מבואר בפ"ק הלכה ב' וד' בזה"ל, א"ר יודן וכי בקנס הדבר תלוי הרי בוגרת אין לה קנס כו' הרי בתולה מן הנשואין יש לה קנס וכתובתה מנה, וזה להיפוך מדברי רבינו וכבר הרגישו מפרשי הירושלמי בזה. אמנם הירושלמי לטעמיה, דשם אמר איזוהי בתולה מן הנשואין אמר ר"י כל שנכנסה לחופה ועידיה מעידין עליה שלא נבעלה, אמר ר"י הדא אמרה נשא אשה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין זה מקח טעות להפסידה מכתובתה מנה, הרי דסובר שבחזקת בתולה היא כיון שעדיה מעידין שלא נבעלה ולכך יש לה קנס אע"ג דאין לה חינא ומשום זה כתובתה מנה, בכ"ז קנס לא שייך לחינא ויש לה קנס, אבל בתלמודן ג"כ רצה להוכיח מהא דעדיה מעידין שלא נבעלה דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין זה מקח טעות, ומשני רב אשי בעלמא לעולם אימא לית לך ושאני הכא שהרי כנסה ראשון ופירש רשב"א הובא בשיטה מקובצת שלא דקדקו העדים לראות היטב שלא נבעלה ואיננה בחזקת בתולה וכן כתב רבינו שם, ולכך כיון דלאו בחזקת בתולה הויא דין הוא דאין לה קנס וברור, ועל כרחין רבינו מפרש כן, דאין לומר דמפרש שהרי כנסה ראשון ואיהו לא סמיך דעתיה על עדים כדפירשו בתוספות, או דכיון דלית לה חינא כדאמר בירושלמי תו לא חייש אף אם נמצאת בעולה ולא הוי טעות במקחו אף אם סבר שלא נבעלה, דהא רבינו השמיט כל האוקימתא דקידש ובעל לאלתר ועיין לח"מ שם שפירש דלרב אשי דלאו בחזקת בתולה היא לא חייש שמא תחתיו זינתה רק נבעלה מבעלה ועדים הוא דלא אשגחו ולא דקדקו היטב וא"כ תו ודאי דאין לה קנס לרב אשי ודוק:
ולכאורה רציתי לומר בטעם רבינו שפטר המגורשת מן הנשואין מקנסא משום דאיהו סבר כפי המבואר במכילתא ובירושלמי הובא בשם תני ר' ישמעאל (והמכילתא ייחסוה לר' ישמעאל) כסף ישקול כמהר הבתולות מגיד שהוא עושה אותן עליו מוהר ואין מוהר אלא כתובה כד"א הרבו עלי מהר וכו', ולכן כתב לעיל פ"א ה"ג כותב לה כתובה כשאר הבתולות, ועיין משל"מ דאישתמיטתיה זה, ולפיכך בתולה מן הנשואין שאין לה חינא ואין כותבין כתובה ומוהר לבתולה זו תו אין קנס, ור' יודן אפשר דאזיל בשיטת הברייתא שהובאה פרק האיש מקדש (דף מ"ו) שצריכה הימנו קדושין ומוהר אקדושין קאי יעו"ש. אך א"כ הא מוכת עץ ג"כ לרבנן בטלה חינא דילה ומטעם זה אין לה כתובה מאתים ואמאי סבר רבינו דמוכת עץ יש לה קנס כמו שפרט רק עשרה, ושאר הבנות יש להן קנס כמוש"כ בפרק ב' ה"ט, וע"כ מחוורתא כדפרישית וכן העיקר, ועיין משל"מ פי"א מהלכות אישות בד"ה זאת תורת העולה כו' ע"ש ודוק, ועין בשו"ת המיוחסות סימן קמ"ב בזה.
(נ"ב. ולפי מה שפירשתי שיטת רבינו אתי שפיר פשט המשנה דף מ' יתומה שנתארסה ונתגרשה כו' האונס חייב כו' דאף שהיא יתומה ולא תפסי בה קדושין מן התורה אלא מדעת עצמה וחזינא דרצונה הי' להנשא מ"מ חייב האונס בקנס ולא אמרינן דהיא כבר הכינה עצמה לזה ובחזקה שהרגילתו כמו שמטעם זה במגורשת מן הנשואין פטור מלשלם גם בושת ופגם כמוש"ב אבל מי שיש לה אב הלא ביד אבי' וברצונו תלוי לקדשה ופשיטא דחייב והגמ' דייק על מה דתני והמפתה פטור כמוש"ב בתוס' ודו"ק).
ולפ"ז א"ש טעם רבינו בפ"ב הלכה ט' דמגורשת מן הנשואין אין לה בושת ופגם, ולכאורה סותר דבריו שם הלכה ח' שאף בנבעלה כדרכה השני משלם בושת, ולכאורה כש"כ הוא, השתא היכי דכבר נבעלה דרך זנות משלם בושת כש"כ היכי דנבעלה דרך נשואין. ולפ"ז נראה דסובר רבינו כיון שכבר נבעלו מרצונם כמו מגורשת מן הנשואין שנבעלה לבעלה וגיורת ושבויה ומשוחררת שבחזקת שנבעלו מדעתן תו חזקה שהכינו מדעתן לזה וכמו שביאר רבינו טעם דהיוצא עליה ש"ר אין לה קנס בסוף פ"ב, ולכך בהלכה ח' שנבעלה שלא מדעתה לא שייך זה ויש לה בושת ופגם כמוש"ב:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות נערה בתולה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה