אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק יג · הלכה כב

הלכה כ

אמר לה קיים ומופר לך בבת אחת ה"ז קיים.
לכאורה לפי מה דנפשט בגמרא דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו מצינן לומר איפכא דהוא מופר משום דהפרה חיילא בתר ההקמה כי נשאל על ההקמה והקמה לא חלה בתר ההפרה כי נשאל על ההפרה דאין נשאלין על ההפרה, והוי כמו דאמר דמעשר בהמה הואיל וחלה בטעות כי לא קרא לעשירי עשירי לכן חל קדושה כי קרא לשניהן עשירי יעו"ש, ה"נ ע"י שאלה דהוי כמו טעות חלה הפרה בתר הקמה א"כ צ"ל שפיר מופר ורבינו פסק איפכא. ונראה בטעמו ז"ל דאיהו סובר דכיון שאם לא חלו שניהם מטעם דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו הוי כמו דלא אמר כלום ונמצא דנשאר המחשבה ועליה אנו דנין וקיי"ל דהקים בלבו מוקם הפר בלבו אינו מופר וא"כ בהמחשבה כי מתנגדין אז חלה ההקמה והוי מוקם כן נראה. אמנם לזה מצאנו פירכא, דנראה דעד כאן לא אמרו הקים בלבו מוקם רק היכי שלא כוון להוציא ההקמה בפיו אבל כי קים בלבו באופן שגמר להוציא ההקמה בפיו בזה ודאי לא הוי הקמה במחשבתו בלבד וכדאשכחן לרב ששת דבעי לומר דגמר בלבו סגי בשבועה אמר דאם גמר בלבו להוציא בשפתיו ולא הוציא אינו שבועה יעו"ש, א"כ היכי דגמר להקים בפיו ודאי דלא חל ההיקם בלבו כיון שלא גמר בלבו שיהא מוקם במחשבתו לבד. ובזה הנני מפרש הגמרא סוף פרק נערה אם החרש יחריש לה אישה מיום אל יום בשותק ע"מ למיקט הכתוב מדבר אתה אומר כו' או אינו בשותק ע"מ לקיים כו' ועיין ר"ן, ולפ"ז א"ש דהמכוון דשותק ע"מ להוציא בשפתיו הקיום לכן כיון שלא גמר שבמחשבתו יהא מקויים אינו קיים:
ובזה הנני מתפלא על דברי רבותינו בתוספות פרק תמיד נשחט (דף ס"ג) והכא במאי עסקינן כגון שגמר בלבו כו' והוציא בפיו לערלים ובהא פליגי ר"מ סבר לא בעינן פיו ולבו שוין, מכאן מדקדק ר"י כו' דאינו פיגול עד שיוציא בשפתיו דאי במחשבה תליא כו' בשלא הספיק לומר למולים אמאי פסול לר"מ דהא גמר בלבו לתרווייהו. ותמיה לדעתי דילמא פיגול במחשבה כי גמר בלבו סגי אבל אם גמר בלבו להוציא בשפתיו הפיגול לא נתפגל הזבח במחשבתו לבד, ומכוון הגמרא כגון שגמר בלבו לתרווייהו בין למולים בין לערלים, פירוש שגמר בלבו להוציא בשפתיו דלמולים ולערלים אני שוחט הפסח ובהא סבר ר"מ דהוצאת פיו גומר אעפ"י שהוא בטעות ואין המחשבה גומרת כיון שלא נתכוין לזה שיוגמר במחשבתו [אע"ג דסתמו למולים קאי] וצע"ג:
ומצאנו בתוספתא דמעשר שני פ"ד הפריש תרומה ומע"ש ולא קרא להן שם כו' ר"מ אומר אם עתיד לקרות להן שם אין בהן קדושה עד שיקרא להן שם אם אין עתיד לקרוא להן שם כיון שהפרישן נתקדשו, הרי אע"ג דמעשה שלהן מוכיח על מחשבתו בכ"ז כיון שלא גמר בלבבו רק חשב להוציא בשפתיו לא מהני במחשבתו בלבד, כש"כ גבי פיגול וקיום דנאמר דאם חשב להוציא בשפתיו מה אז לא הוי מחשבתו כלום ועיין תוספתא תרומות פ"ג ודוק. וצע"ק דברי המחבר בחו"מ סימן רי"ב קנה קרקע אדעת שיעשנו הקדש ולא הוציא מפיו כלום י"א דכיון שגמר בלבו לתת לצדקה חייב ליתן והא כיון שלא גמר במחשבתו שיהא הקדש רק שיעשנו בשפתיו הקדש לא מהני המחשבה. אמנם ז"א דתמן מתורת נדר אתי עלה דנהי דהקדש לא חלה מכל מקום לקיים הנדר חייב כמו שהוציא בשפתיו אעשנו הקדש ופשוט. וכיון שכן תו נסתרו דברינו בישוב פסק רבינו כיון דאיהו לא גמר לקיים או להפר בלבו רק בהוצאת שפתיו א"כ לא מהני מחשבתו מידי ואמירתו לא מועיל משום כל שאינו בזא"ז. ויש לדחות דאיהו גמר שיהא מוקם במחשבה ומופר בלשון שאינו מועיל בשפתיים וממילא דיינין על המחשבה לחוד ודחוק. ועיין ריש פרק השולח דבאמר הרי הוא הקדש לא ליהוי הקדש דהלשון אינו כלום, ויהיה קדוש משום מחשבתו. וצ"ל דכיון שחשב להקדיש בשפתיו לא קדוש במחשבה לחודא ודוק היטב בכ"ז:

סוף הספר

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה