אור שמח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יב · הלכה יט
הר"ז חייבת על דבר שעברה בו כו' ואם קרבן קרבן.
פירוש בשוגג דיש מעילה בקונמות משום דקיי"ל דמיגז גייז כדפשיט בפ"ד מנזיר דתני האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה יין כו' ה"ז סופגת כו' יעו"ש. ובחידושי שם בארתי דפסיקא להגמ' בכולהו דוכתי דבעל מיגז גייז ואינו יכול לעקור למפרע, וזה פשוט בטעמו דעל מה שעבר לא הוי ענוי נפש ולא דברים שבינו לבינה דמאי דהוי הוי ומאי נפ"מ עכשיו לכן אינו יכול לעקור למפרע רק מיגז גייז מכאן ולהבא, רק בנזירות בעי דאם אמר הריני נזיר יום אחד בע"כ הוי נזיר לשלשים יום אף דאין ברצונו רק יום אחד. דאין נזירות פחות משלשים יום, וזה רק באומר הריני נזיר יום אחד דזה לא יוכל להיות נזירות פחותה משלשים לכן מתפשטת הנזירות על כל ל' יום, אולם בבעל היכי שנדרה בנזירות הוי הך קבלת נזירות ככל נזירות דעלמא רק דהשתא בעל מיפר מיגז גייז מכאן ולהבא או דאפשר דזה ג"כ לא מצי בעל לעשות להפסיק באמצע הנזירות דכיון דחלה על יום אחד תו מתפשטת על כל שלשים יום ולא עדיף כח בעל להפסיק באמצע הנזירות מה שאין בכח הנודר בעצמו לכן אם לא יעקור למפרע תו תהי' להבא בענוי שלא לשתות יין עד גמר הנזירות לכן מיעקר עקר כאלו נתבטלה למפרע אף שלא ברצונה, ופשיט דהגם דהנודר גופיה שאומר הריני נזיר יום אחד מתפשט על כל ל' יום זה דוקא התם שאם לא תחול הנזירות רק על יום אחד אינה נזירות כלל דאין נזירות פחות מל' יום אבל אחרי שחלה כדין ורק הבעל מיפר שפיר מצי לגוז מכאן ולהבא וכמו בקונם כללי לבר פדא דסבר דלא פקע בכדי וכמוש"פ ר"ן בשם רבינו יונה (בדף כ"ט מנדרים ואפ"ה בעל מצי מיפר ולכן מביא כולהו ברייתות ומשניות דבנזירות דרק בזה מספקא ליה ודוק:
ובזה יתפרש דברי הגמ' בנדרים (דף ד') למה לי היקשא כו' דילמא גבי נדרים הוא דמיפר משום דלא אית ליה קיצותא אבל גבי נזירות דאית ליה קיצותא דסתם נזירות שלשים יום אימא לא [מצי בעל ואב להפר] קמ"ל, במובן חדש כן דנדרים שפיר מצי לגוז באמצע מכאן ולהבא דגם הנודר בעצמו מצי ליתן קצבה לנדרו רק יום אחד כפי רצונו אבל בנזירות דהנודר בעצמו אינו יכול לקבל נזירות פחותה משלשים יום סד"א דהם לא יוכלו לגוז מכאן ולהבא דכיון דחלה תו מתפשטת גם עד גמרה ולעקור למפרע לא מצי קמ"ל דמפירין וזה נכון, ויעויין הגהות תשב"ץ הקטן סימן ת"י ודוק. ובזה רציתי לפרש דברי הגמ' נדרים (דף ע') דבעי קיים לשעה מי מצי מיפר אח"כ ופשיט מהא דאמר בנדרה בנזיר ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר נימא דאיהו קיים לנדרה רק לשעה ובזה מתפיס נזירותו ולאח"ז מצי מיפר שלה ומשני קסבר כל האומר ואני כמ"ד קיים ליכי לעולם דמי, דנראה דוקא בנזירות דכיון שקיים לשעה את נזירותה הוי כאומר הרי את נזירה לשעה והוי כנודר עצמו שאמר הריני נזיר שעה דנזירותו מתפשטת שלשים יום דודאי באב המדיר בנו בנזירות שעה הוי נזיר שלשים יום כן בשהקים בעל לשעה הויא נזיר שלשים יום דמתפשט ההקמה אבל בכל נדרים דעלמא כי מתפיס בנדרה אינו רק קיום לשעה וכמו הנודר לשעה, אבל רבינו כתב במפורש איפכא לקמן פי"ג הי"א שבכל נדרים שהתפיס עצמו בנדרה הוי כאומר קיים לעולם ותו לא מצי למיפר יעו"ש ודוק: