אור שמח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יב · הלכה יד
הקטן אין לו אישות לפיכך אינו מיפר.
אבל משום קטנותו כיון דמופלא סמוך לאיש נדריו נבדקין הוה"ד דהוי יכול להפר נדרי אשתו ומן התורה דקונה ביבום הוי מיפר מן התורה ודוק, ועיין מש"כ פ"ב מהלכות סוטה ה"ב ובקונטרס זיקה אות כ"ו בדברי הירושלמי יעו"ש ודוק:
והבעל מיפר נדרי שתי נשיו כאחת וכן האב מיפר נדרי שתי בנותיו כאחת.
הרמב"ן בהלכותיו האריך בזה לדחויי הך דסמך רבינו על התוספתא דהגמרא פשיט דאינו מיפר לשתים כאחת דלר"י אותה דוקא, ולת"ק ג"כ אותה דוקא רק דדריש טעמא דקרא כמפורש בסוטה (דף ח') ובפרק טרף בקלפי גבי פרה אדומה נמי דרשינן אותה דוקא, ור"ן עשה מטעמים דלענין כוונה שידע מי נדרה ואם נתכוון לבתו וסבור שהיא נדרה ונמצא שאשתו נדרה אינו מופר דיניא אותה דוקא כדאמר בפרק אלו נדרים, ומסיק דכי היכי דאינו מיפר לשתי נשיו כאחת כן אינו מקיים לשני נשיו כאחת. ולדעתי תמיה דקיי"ל הקים בלבו מוקם ואטו אם יחשוב בלבבו מוקם לכם אינו מוקם זה נגד המושכל, אך יתכן דהא קיי"ל הקים בלבו מוקם ופירש רבינו נסים דנפקא לן מדאם החריש יום שמעו דטעמא דמדהחריש כולי האי גלי אדעתיה שהוא רוצה בקיומו של נדר אלמא כל שבלבו לקיימו סגי, הרי אם קיים בלבו מוקם דהוי ליה כאילו עבר יום שמיעה, אף אנן נאמר דניחזי דאם נדרו חמשת נשיו או בנותיו ביום אחד ושמע את נדריהם הרי כי ערבא שמשא נתקיימו כולם כאחת שעד רגע אחרונה היה יכול להפר וברגע אחרון נתקיימו נדרי חמישתן כאחת, א"כ הרי ודאי ילפינן מהא דמקיים אדם נדרי שתי נשיו כאחת שיאמר מוקם לכון וז"ב. ולפ"ז נראה דמש"ה לא גמרינן היקשא דהקמה להפרה להא דקיים בלבו מוקם שיהא גם אם הפיר בלבו מופר, דכיון דמחרישה נפקא לן והא ודאי דחרישה מקיימת ואין חרישה מפירה ותו הקמה בלבו לא אלימא רק למיהוי כחרישה ביום שמעו, ועדיפא טפי למיכללא ההפרה בכלל כולהו מילי דרחמנא דדברים שבלב אינן דברים ובפרט לאקושי לענין נדר גופו דלא מהני עד שיוציא בשפתיו כן ההפרה, וכש"כ הוא מה לקבולי נדרא לא מהני בלב דכתיב איש כי יבטא בשפתיים וכמו דאמר שמואל פ"ג דשבועות (דף כ"ו) כש"כ דלהפר נדר שכבר חל ודאי דלא מהני בלב, משא"כ היקם דנפ"ל מחרישה והואיל דלהחזיק הנדר שכבר חל סגי בלב, ומה דאין נשאלין על ההיפר הוא משום שאינו חל שום דבר שיהי' יכול להשאל עליו ושאלה לא שייך על דבר שאינו במציאות ועדיפא אמר אמימר סוף פ"ג דשבועות שבועה שלא אוכל ככר זו ואכלה אינו נשאל עליה ואף רבא דפליג טעמא משום דמחוסר מלקות. והגע בעצמך אם נשבע לשקר שבועה שלא אכלתי ואכל אטו מי שייך שאלה, כן בהפרה כיון שאינו חל שום דבר רק מבטל נדרא מאי שייך שאלה הא אי לאו הכי מקשינן הקמה להפרה אף לאפוקי ממשמעותא דקרא כמו דכתיב אישה יקימנו דמשמע ממנו דקיים מקצתו מיקם כולו מקשי רבנן להפרה דמה שלא קיים אינו מוקם כגירסת רבינו לקמן פי"ג ה"י, כש"כ הכא דנפקא לן דמקיים לחמשת נשיו כאחת וכמוש"ב תו צריך לאקושי הפרה להקמה דמיפר לחמשת נשיו כאחת, ולאוקמי קרא דאותה דוקא שיתכוון למי שנדרה לא בסבור שהיא זו ואישתכח דהיא אחרת, אבל למידרש אותה לבדה ולא לשתים זה נסתר מן ההיקש דהפרה להקמה, וגמרא דילן דפשיט דתליא בקרא דאותה אזלא לפום משנתינו לקמן פרק אלו נדרים דאתיא כר' ישמעאל דסבר דבהקם אם הקים מקצתו מוקם כולו ובהפר אם הופר מקצתו אינו מופר משום דיקימנו דריש מנו כמו ממנו וזה מקצתו ולא מקיש הפרה להקמה וכש"כ הקמה להפרה לאפוקי ממשמעותא דקרא היכי דבהקם איכא חומרא, דסברא לאחמורי טפי בהקמה שהוא חיזוק להנדר שכבר ישנו במציאות מבהפרה שהוא נגד הנדר, [לכן לענין שלא יפר קודם שנדר שפיר דריש היקשא להקמה דהוי קולא בהקמה שאינו מקיים קודם שנדר ודוק] והראיה דחרישה ביום שמעו מקוימת לדידיה ודאי דדריש אותה לבדה כפשטא ולא מקיש הפרה להקמה, אבל לפום הלכה איתקש להקמה ומיפר לשתי נשיו וכהתוספתא דאזלא בשיטת חכמים לקמן ודוק: