אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק יב · הלכה יג

הלכה יב

אעפ"י שהבעל מיפר נדרים שלא שמען כו'.
כדברי רבינו פסק גם הרמב"ן ז"ל, וטעמם משום דקיי"ל כאם ת"ל דבעל מיפר בלא שמיעה, אבל אין להכריע מדתניא ושמע אישה פרט לאשת חרש דמוכח דמאן דהוי בר שמיעה לא מעכבא ביה דא"כ אמאי לא פשיט מניה בגמרא. והנראה משום דהתנא הוה ליה למידרש זה על קרא דושמע אביה הקודם אם לא דכוונת הברייתא הוא דקיי"ל בכ"מ דאם מת הבעל נתרוקנה רשות לאב, ולכן אמר דבאשת חרש דלאו בר הפרה הוא גם אביה לא מצי מיפר לה כיון שיש לה בעל לא מצי להפר האב לחודיה הנדר, וזהו שאמרו ושמע אישה פרט לאשת חרש ולא לחרש, דכיון שהיא אשת חרש גם האב אינו מיפר, וקמ"ל אע"ג דלא מצי למיזכי ארוס בנדרים דחרש הוי לא מצי האב מיפר לחודיה. ואינו דומה ליבמה שנדרה שפסק רבינו דהאב לחודיה מיפר לעיל פי"א הלכה כ"ד ועיין בר"ן (דף ע"ה) מש"כ בזה דתמן אינה קנויה ליבמה כמו ארוסה שאינה בדין מיתה להבא עליה, אבל כאן הלא קנויה לבעלה כמו כל ארוסה דעלמא רק חסרון חיצוני יש בארוס שהוא חרש לכן לא מצי האב להפר. אולם בספרי על הנך קראי דושמע אביה ושמע אישה תניא ושמע אביה להוציא החרש אין לי אלא ששמע אביה השמיעוהו אחרים מנין ת"ל ביום שמעו הרי דרק חרש ממעט, ובכ"ז לא מייתי הגמרא למיפשט דמצי מיפר בלא שמיעה מי שבר שמיעה הוא, דמסיפא יש לדייק איפכא דקרא מרבה השמיעוהו אחרים מוכח דבלא שמיעה לא מצי להפר ולכן לא מייתי הגמ' למיפשט בעיא. ואולי נפ"מ לענין דאם שמע וקיים דאין חכם מצי להפר דע"ז מרבה השמיעוהו אחרים כמו שפסקו קדמונים הביאם רמ"א סימן רל"ד סעיף כ"ב ולפ"ז יש לקיים הגירסא הישינה ת"ל וקמו כל נדריה ואכמ"ל:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה