אור שמח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ז · הלכה יא
והוא הדין במתנות עניים עם העניים.
רבינו למד זה מהא דכיילא משנתינו דין זה בפרק ואלו נדרים גבי אשה. וע"כ משום דתני ומותרת בלקט שכחה ופאה סמיך זה דגם בזה הדין כן הוא כמו שנרגש בפי' המשנה יעו"ש. אבל טעמא בעי מדוע יטלו עניים אחרים, כיון דלית ליה בזה טובת הנאה כלל הלא גם המודרין מותרין ליטל כמו שעמד ע"ז בתיו"ט. ונראה, משום דלא עדיף משביעית דרחמנא אפקרי' גם שדהו ללקוט פירות ובכ"ז גזרינן שמא ירבה בעמידה כן הכא דאם אין העניים באים לשדהו אינו מחויב ליתן להם דעזיבה כתיבא בהו ולא נתינה כמבואר בפ"א ממ"ע הלכה י'. אלא בבאין לשדהו וגזרינן שמא ירבו בעמידה. והא דבאוסרת הנאת הבריות מותרת בלקט שכחה ופאה ולא גזרינן שמא תרבה בעמידה התם טעמא כמו שכתב לעיל הלכה ז' דבאוסרת אומה שלמה לא גזרינן בה כלל יעו"ש. וזה ברור בטעמו.