אור שמח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ז · הלכה ב
ואסורים בדברים שהן בשותפות כל אנשי העיר כגון כו' ובית הכנסת.
עיין לח"מ. והאחרונים כתבו עפ"י פירוש הרא"ש דביש בו דין חלוקה כיון דאפשר לחלוק לא סמכינן אברירה וה"נ כיון שאפשר לכתוב חלקו לנשיא לא סמכינן על ברירה. וראיה עצומה לזה מהא דרמי בפרק משילין (דף ל"ט) איתביה רבא לר"נ כו' ומותרין בשל עולי בבל וא"א בירא דשותפי הוא אמאי מותר כו' לרחוץ ה"נ והב"ע למלאות מר מדידיה קא ממלא ומר מדידיה קא ממלא. והדבר נפלא א"כ דסברה משנתינו דמתרת בור של עולי בבל דיש ברירה אמאי אסורין בבית הכנסת, וראיתי אח"ז שעמדו ע"ז רבנן בתוס' לנדרים, וכפי מה שתירצו דמשנתינו סברה בכל מילוי אין ברירה רק במילוי שמסלק מחלק חבירו יעו"ש, ע"כ פליגא סוגיא זו על סוגיא דהפרה דמדמה הך פלוגתא למדלה מים ונתן לחבירו כו' דמ"ס מדיליה קא ממלא ומ"ס אין ברירה, ועוד דצ"ל דבור של עולי בבל לאו דוקא דה"ה בבור של אותה העיר מותרין שניהם וזה דוחק גדול. ע"כ פירש רבינו דסברה הך סוגיא דמשנתינו מתוקמא כרבנן נמי דסברי אין ברירה [ולרחוץ גרע טפי שמשתמש בכל החצר ביחד וכמו שכתבו רבנן בתוס' במשנה יעו"ש] רק משום שאפשר בתקנה לכתוב חלקו לנשיא ולכן בשל עולי בבל לא אפשר בתקנה זו דאיך יכול לסלק עצמו מזה ועוד דחלקו הוי כדבר שאינו מסויים ואין מינו ידוע וכיון דאינו במכירה ומתנה לכן סמכינן אברירה ודוק: