אור שמח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ז · הלכה א
שאם יטול שכר נמצא נהנה.
מדברי רבינו מוכח דדוקא משום הניית המחזיר הא כשנכסי מחזיר אסורים על בעל אבידה לחודיה שרי להשיב אבידה ולקבל שכרו וכן פירשו הקדמונים, אבל בפירוש המשנה דעת רבינו דאף בזה אסור לקבל שכר דכיון שנוטל שכר השבת האבידה לפי שלזה המנהג יצא מדין התורה כאילו החזירו מצד שמקבל שכר ממנו ונמצא מהנהו במה דמחזיר לו אבידה ששוה יותר מהשכר שקיבל. ולפ"ז א"ש גירסת הר"ן תנן מקום שנוטלין עליה שכר תפול כו' בשלמא למ"ד בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה אבל דבעל כו' לא מיהדר היינו דתני מקום שנוטלין עליה שכר כו' וכמו שפירשתי ואין צורך לאוקמי כגון שהמחזיר גברא יוקרנא ולא בעי לקבולי שכר על ההשבה רק דאסור לקבל שכר:
ולפ"ז א"ש טובא דברי הגמרא לקמן (דף מ"א) ומרפאו רפואת הנפש אבל לא רפואת ממון מאי רפואת נפש בחנם רפואת ממון בשכר ליתני מרפאו בחנם כו' אלא מאי רפואת נפש גופו כו' רפואת ממון בהמתו, דאינו מדוקדק דמעיקרא דמוקי דבשכר אסור ע"כ בשנכסי החולה אסורין על הרופא ולהמסקנא ע"כ כשנכסי הרופא אסורין על החולה ולפירוש המשנה א"ש, דמעיקרא ג"כ מוקי בשנכסי הרופא אסורין על החולה רק כי מרפאו בחנם שרי דמשום מצוה עביד והשבותו לו השבת גופו אבל כשמקבל שכר א"כ אינו מרפאו עבור המצוה רק עבור השכר ונמצא שמהנהו בהרפוי כי כל אשר לו יתן האדם בעד נפשו. רק כאן חזר רבינו מזה ודוק: