אור שמח על משנה תורה, הלכות מעשרות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק א · הלכה יא
בצלים שהשרישו כו' אפילו השרישו בקרקע העליה פטורים מן המעשרות.
פירוש אם הוסיפו וגדלו הגדולים פטורים מן המעשר אם הבצלים שהשרישו הן כבר מעושרים, נפלה עליהן מפולת כו' ה"ה כנטועין בשדה וחייבים במעשרות פירוש הגדולים שלהם ואע"ג דבהשרישו בקרקע העליה תנן דעלו מידי טומאתן זהו דוקא לענין טומאה לא לענין מעשר ושביעית כדתניא בתוספתא ומפרש הירושלמי משום דהתורה רבתה טהרה בזרעים. והפ"מ פירש דבבצלים שלא נתעשרו קאי ואם השרישו בקרקע העליה עדן הן חייבים במעשרות ואם נפלה עליהן מפולת דהרי הן כנטועים בשדה ונפטרו ממעשרות כדין כל שמחוברים לקרקע, אבל לשון התוספתא כרבינו הרי הן כנטועין בשדה ואסורים בשביעית וחייבים במעשרות וזה פשוט. והנה בירושלמי הגירסא הרי הן בחזקתן למעשר ולשביעית, פירוש דבחזקת שהיו הבצלים כן הגדולים ולא חיישינן למה שנתוסף אחרי ההשרשה ודוק:
ומה שכתב רבינו זה בצד זה כן הוא הגירסא בתוספתא פ"ג אך שם זה וזה וט"ס וצ"ל זה בצד זה. ומדברי רבינו נראה דפטורים ממעשר משום דהא הם בעליה והוי כנטועים בבית ובזה דמן התורה פטור ורק מדבריהם חייבין לכן לא חייבו חכמים כאן כיון דאינו רוצה בהשרשתן, ולכן בנפלה מפולת אפילו בעליה והן מגולין ה"ה כנטועין בשדה וחייבים ופשוט. ועיין ביאורי הגר"א סימן רצ"ד ואכמ"ל ודוק: