אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק כה · הלכה י
שנים שערבו לאחד כו':
בההמ"ג אבל הרשב"א ז"ל הסכים לדברי רבינו כו'. סברתו הגיונית, כיון שהם שניהם סיבה א"כ לכל אחד ראוי ליחס הסיבה בכללה, ודוגמא רחוקה ברשב"א ב"ק דף נ"ג בשנים שדחפו אחד לבור דחייבין שניהן אף לרבנן דכל נפש איכא לכל חד, דכל חד הוא הסיבה ולא דמי לשנים שהכו במקלות יעו"ש. אמנם תמוה לי על דברי ההמ"ג כיון דהסכים לשיטת רבינו בשנים שערבו דנפרע מכל מי שירצה, א"כ איך פסק לעיל פרק י"ט הלכה ה' דבע"ח הטורף מן הלוקח אם מכר נכסיו לשני בני אדם גובה לפי חשבון מכל אחד הלא כל הנכסים מדין ערב וגובה מאיזה מהן שירצה, והלא המגיד הוכיח זה הדין מבע"ח הטורף מן היורשין ומאי שנא בין יורשין ללקוחות. ואולי דשאני גבי לקוחות דאמרינן דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ואם הוא בא לגבות מן הלוה בעצמו הלא היה יכול לדחותו אצל שדה שירצה, כן גבי לקוחות מצי לדחותו רק לכל לוקח יש הזכות לדחותו לחבריה ונמצא ממלא לשניהן יש לכל אחד זכות לדחותו ומאיזה מהן יגבה, ע"כ גבי לפי חשבון דעל הנכסים רמי הזכות והשעבוד וכ"ז דחוק, וצ"ע עוד: