אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק כד · הלכה יא
הוציא שטר חוב על חבירו והלה מוציא שטר שמכר לו השדה כו' שה"ז אומר מכרתי לך השדה כו':
אבל המכר קיים ולא יכול לומר לא מכרתי לך השדה רק לגלוי זוזי בעינא [כמו גבי אשה] והמקח בטל, דהוי דברים שבלב ואינן דברים וכן פסק בשו"ע סימן ק"צ סעיף ו' בהגה"ה יעו"ש, ובמוכר הלוה למלוה שדהו במקום דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא פשיטא דמצי אמר דבעינא למיקני הך שדה, ואם הוינא בא בתורת גבייה הלא אז היה מסלק לי במעות ולא היה מכר לי השדה, ועוד דהיה מוכר לאיש אחר ובמעות שלקח היה מסלק לי, ועוד שמא איכא עליו מלוה בע"פ שלוה קודם לשטר שלי ומיניה דידיה גבי איהו ברישא לשיטת כמה פוסקים ולא הוי לי הך שדה, ועוד דשומא הדרא לעולם והוינא מסתפי דילמא חזרת וזבנת מנאי בע"כ, ולא מסתברא לומר דאם אין לו רק שדה זו לא הוי ליה למיקני כל שעבודו דכבר כתבו הפוסקים דבזה"ז הוי עיקר שעבודא אמטלטלין שמפני זה גובה מטלטלין דיתמי דהוי כמו גמלים של ערביא, עד שההמ"ג כתב בשיטת רבינו בהלכות אישות דשטר לא הוי שעבוד קרקעות לפי תקנת הגאונים דעיקר סמיכתו על המטלטלין, ועיין תוספות סוף פרק יש בכור דלר"ת תקנת הגאונים הוי דאורייתא, דעיקר סמך של המלוה על המטלטלים, ועוד דהא כותב לו דאקני ועל דא סמיך [רק שמא ילוה קודם הקניה] וכיו"ב כמה טעמים וכן מסיק הש"ך. אולם במקום דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי נראה דגם כן לא איתרע שטרא דמלוה דמצי אמר אלו לא פרענא לך המעות הוית מבטל לזבינא דשדה, דהוית אמרת דלא כתבנא שטרא [דבמכר לא קנה עד שיתן לו הדמים] רק אדעתא דיהבית מעות, אבל כיון דגבית בחובך שאתה תסלק לי, במעות שמגיע לך ממני אדעתא דלא שקילנא מזומן לא מכרתי והוי מבטל המכר, וזה דלא כהש"ך שכתב דבמקום דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי הוי טענה לאורועי שטרא, וז"א, דלא מבעי בגברא דעייל ונפיק אזוזי דמצי טעין, אלא אפילו אם לא נפיק ועייל אזוזי ג"כ טענתו טענה דמצי אמר לא מכרתי רק שיהיה לי מעות מזומן, אבל כיון שאתה תעכבם בשביל חובך לא מכרתי שדה:
אך כיוצא בזה מצאנו מחלוקת גדולה לרבנן בתראי בהך דפ' איזהו נשך האי מאן דמסיק תריסר זוזי דריבתא בחבריה ואגר ליה חצר דמיתגר בעשרה ואוגריה ניהליה בתריסר מפקינן מיניה תריסר ולא מצי לומר כי אגרא הכי דהוי קא משתרשי לי השתא דלא משתרשי לי לא אגרנא רק ככו"ע דמצי א"ל הא סברת וקבלת, דמדנקט זה בשכירות דאינה משתלמת אלא לבסוף מוכח דכבר דר בה כל זמן השכירות, אבל טרם שדר בה מצי לבטל לומר דאדעתא דא לא אגרנא [ועיין ט"ז יו"ד סימן קס"א] ואפילו במקום דלא חשב ליה ביוקר ממה דמזבני כולי עלמא ג"כ מצי מבטל המכר דיאמר לא לקחתי רק אדעתא דלא יהיבנא מעות אבל במקום דיהיבנא מעות לא בעינא למיזבן כמש"כ המבי"ט הובא דעתו במשנה למלך לעיל פרק ח' הלכה ט"ו יעו"ש, א"כ כש"כ דמוכר מצי אמר כן, ודוק בזה: