אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק כג · הלכה יב
מי שבלה שטר חובו וה"ה הולך להמחק וכו':
הנה בזה האריכו רבוותא אימת כותבין עדים ואימתי צריך ב"ד, והסכימו דבשלא מרצון הלוה כמו בהך דנמחק דאינו בפנינו אין כותבין רק ב"ד אבל עדים לא אלימי למיכתב אפילו מזמן שני, וכשהוא מרצון הלוה כמו הך דמי שפרע מקצת חובו כותבין עדים מזמן שני, וב"ד אפילו מזמן ראשון, וכן כתב רבינו יונה בעליות, וכן כתב ההג"א ז"ל, מי שפרע מקצת כו' שטר אחר מזמן ראשון ודוקא בב"ד אבל עדים לא אפילו הלוה אומר לכתוב כו' פר"י לשון אחר דעדים אפילו מזמן שני אין כותבין בלא צווי הלוה כו', הרי ברור מלל דדוקא ברצון הלוה כותבין מזמן שני, עדים בלא ב"ד, אבל שלא מרצון הלוה לא. ומש"כ תוספות בד"ה אין הלכה כר"י, ועוד י"ל דרב נחמן ס"ל דמודה רב היכא דנמחק שעושין לו ב"ד שטר אחר מזמן ראשון משום כו' דומה למוקדם כיון שב"ד בעצמם כותבין לו כו' ולא יבוא לחתום בשטר מוקדם ע"י שנכשיר זה, אבל הכא כותבין ליה עדים הלכך אין להם כח לחתום מזמן ראשון שדומה למוקדם שלא יבואו לחתום בשטרי מוקדמין, ע"כ. הנה כפי ההשקפה החיצונה, סברי דאפילו הכא שכותבין מדעת הלוה לא מהני לרב בעדים אפילו מזמן שני, דאל"כ במאי קאמר רב אין הלכה כר"י, הלא בב"ד גם ר"י סבר דכותבין מזמן ראשון בנמחק אף שלא מדעת הלוה, והתוספות חזרו ממש"כ לעיל, וזה איני יכול להולמו לא בסברא ולא בפשט התוספות, ואם כי הרב אומר כן בחידושי הלכות נראה שאינו כן, וכוונתם, דלמאי דס"ד דרב דר' יהודה סבר דאפילו ב"ד אין כותבין לו שטר מזמן ראשון, א"כ איך תני בההיא דנמחק דב"ד כותבין לו וזהו ע"כ מזמן ראשון, ותירצו שפיר דהתם כיון דעדים אינם רשאים לכתוב אפילו מזמן שני כיון שהוא שלא מדעת הלוה, שוב ב"ד כותבין אף מזמן ראשון, דלא חיישינן שמא יעשו שטר מוקדם ונפיק מיניה חורבא להכשיר שטר מוקדם וכמש"כ רבנן בתוספות דף קע"א בד"ה אלא עדים כו' כיון דעשיית הך שטר לא נמסר רק לב"ד בלבד, אבל כאן בפרע מקצת חובו שכותבין לו עדים מזמן שני כיון שהוא ברצון הלוה ואיהו מצוה אותם לכתוב שטר, לכן סד"א דאף ב"ד לא יכתוב לו ואף מזמן ראשון, דאם תתיר זה בב"ד יכתבו גם עדים מזמן ראשון ואתי להתיר שטר מוקדם ונפיק מיניה חורבא, וז"ב בכוונת התוספות, ומה שהביא הרש"א מההג"א הוא אינו אחרי נשיקת עפר קדשו:
ויפה פירש בנועם ירושלמי דברי הירושלמי אשר זה לשונו על משנה דמי שפרע כו' רב אמר עושין לו קיום ב"ד, תני ר"ח אין עושין לו קיום ב"ד, אמר ר' ירמיה אלו שמע רב מתני' לא הוה מימר הדא מילתא, [ופירוש כיון דכאן כותבין מדעת הלוה אפילו עדים עושין לו שטר חדש מזמן ראשון, משא"כ בהאומר אבד שטרי ב"ד עושין לו קיום, כיון שהוא שלא מדעת הלוה] כגון דמרין כן אני פלוני בן פלוני לוה ממך פלוני ופלוני ערב [וכיון דכתוב כאן ערב א"כ במחליפין השטר בחדש צריך ב"ד כיון שכתוב שלא מדעת הערב והן משעבדים הערב מזמן ראשון] וזה דין חדש ומועיל דבכתוב בו ערב כיון שהוא שלא מדעת הערב אין כותבין עדים אפילו מזמן שני ופשוט. ויתר דברי הירושלמי נראה לפרש כך, רב אמר צריך להזכיר זמן ראשון בשני, פירוש בשטר שני שעושה על החמשים שלא פרע כו' ר' יוחנן בעי אם צריך להזכיר זמן ראשון בשני על הדא א"ר יוסי וכן יפה לו ואל ירע כחו של זה, [פירוש אם כותבין מזמן ראשון האם הורע כחו של המלוה הלא יש לו שטר כמו שהיה לו מקודם מזמן ראשון] תני לא דומה אימת שטר גדול לאימת שטר קטן [פירוש שמשום זה הורע כחו שאינו חש לפורעו שאינו מתירא משטר קטן כמו שמתירא משטר גדול ואינו ממהר לפורעו], וכן בירושלמי הישנים היה כתוב זה אח"ז. אך הפ"מ חילק דברים המחוברים, וכן ראיתי להרמב"ן ור"ן שהביאו אהך דלא ירע כחו של זה דברי הירושלמי וכמו דפרישית שזהו תירוץ על קושיית ר' יוחנן, [ומה שהירושלמי אמר לעיל יד בעל השטר על העליונה הוא במידי דמסתברא כבעל השטר ולא צריך לחפש טעמים על כל המשנה דשטר בין שטרותיו פרוע כו', ובלא"ה דברי המפרשים אינם צודקים ואכמ"ל]. ובסוף פרקא רב אמר צריך להזכיר זמן של ראשון בשני ושמואל אמר א"צ להזכיר זמן ראשון בשני רב ושמואל רב כר"י ושמואל כרשב"ל, הפירוש דרב סבר כר' יוחנן דשטרי מוקדמין פסולים ושיטת ירושלמי לעיל ובשביעית פ' י' דהעדים נאמנין לומר ע"ז חתמנו וע"ז לא חתמנו, היינו אפילו בשכתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים לפסול השטר ולעשותו מוקדם וכשיטת הרז"ה והעיטור הביאם הטור סימן מ"ג והגר"א הכריע שם כהרז"ה ז"ל, וא"כ חיישינן שמא הוא מוקדם ולכן נתרצה המלוה להפרע מקצתו ולכתוב מזמן שני שהוא מוקדם, ולר' יוחנן הוא פסול לגמרי ולעולם, וכיון דכתוב שפלוני ערב בתוך השטר א"כ אינו יכול לכתוב מזמן שני ולגבות ממשועבדים של הערב, כיון שהשטר מוקדם ופסול ולכך צריך שיזכירו ב"ד זמנו של ראשון בתוך הקיום וכמו בנמחק וכמו דאמר לרב לעיל, ושמואל אמר א"צ להזכיר זמנו של ראשון דסובר כר"ל דשטר המוקדם פסול וגובה מזמן הכתב, א"כ ליכא למיחש למידי דאפילו הוא מוקדם גובה ממשועבדים של הערב מזמן שני וזה פירוש נכון, ועוד יש אתי פירושים אחרים ואכ"מ ודוק:
נחזור לשיטת ש"ס דילן דאפילו ברצון הלוה [וליכא ערב בשטר] אין כותבין עדים מזמן ראשון ורב פליג על הך ברייתא וסבר דוקא ב"ד, [והירושלמי שקיל וטרי אליבא דר' ירמיה דלפי הנראה הוא ר' ירמיה בר אבא דמייתי בתלמודין דהוי קים ליה כהך ברייתא, ואם הוא ר' ירמיה חבירו של ר"ז וסבר כר"י ב"א] ועדים אין כותבין לו שטר אחר, דכיון דעשו שליחותן אין חוזרין ועושין שליחותן, ומה שתמהו בתוספות, דמשמע שמשום שעשו שליחותן הא לא עשו שליחותן כותבין, ואדרבא כש"כ אם לא עשו כלל מעולם אין חוזרין וכותבין מזמן ראשון דהו"ל מוקדם, לשיטת רבינו בהלכה ו' דעדים שקנו מיד הלוה כו' כותבין בשטר זמן הקנין, א"ש דהכא בשטר הקנאה מיירי ואם לא היו עושים שטר מעולם היו כותבים שטר אחר עכשיו ואין זה מוקדם, דמזמן הקנין טריף ממשעבדי, ותוספות אזלי בשיטת רשב"ם לקמן דבהקנאה בעי שטר ואם לא, הוי כמלוה ע"פ:
ומה שכתבו תוספות דהוי רק משום דמחזי כמוקדם והאריכו אם כותבין מזמן שני שלא מרצון הלוה, וז"ל, אבל הכא בלא צווי יכול להיות כשר, שאינו אלא לראיה לגלות שנשתעבדו כו' ואחרי שנשתעבדו לא יפקע השעבוד כו', מאוד נפלא בעיני, דהא כתבו בפרק חזקת דכל שטר שלא מדעת המתחייב הוי מפי כתבם, ומשום זה נדחקו גם במודעא ומחאה כו', א"כ הכא מה שכותבין העדים לא הוי עליו דין שטר ותו כי יגבה המלוה אח"כ בשטר זה, הלא יגבה בשטר שאין עליו עדים דעדים לא הוי דהוי מפי כתבן וליכא כאן עדות כלל, ולכך צריך שיעידו עדים שראו זה השטר לפני ב"ד, ותו כי כתבי ב"ד הוי מעשה ב"ד, וכל מעשה ב"ד נכתב שלא מרצון המתחייב כמש"ב בתוספות פרק חזקת. ואולי הא שצדדו שאע"פ שגם אם לא נכתב היה גובה מלקוחות שלקחו אחר שנמחק הראשון כאילו היה קיים כיון דא"ל קלא, ופירוש, א"כ ליכא חיוב בהך שטרא כלל דאף אם לא יכתבו יגבה מלקוחות וליכא כאן מתחייב כלל ולא בעי ברצון הלוה ואפ"ה דין שטר עליו, ולכך תירצו דאיכא חיוב דאם יש בידו שטר אם יפרענו יחזור ויגבה ע"י שטר שישאר בידו עיי"ש, ותו הוי שלא מרצון המתחייב ולא הוי רק מפי כתבם, זה דוחק גדול כמעט א"א לאומרו כמובן, ותו הוי א"ש הא דאמר עדים שעשו שליחותן חוזרין ועושין שליחותן דהא הוי מרצון המתחייב, אבל מזמן ראשון איך כותבים הא על זמן ראשון הוא בלא עדות שהעדים מעידים בכתב והוי מפי כתבן, וא"ת הא עכשיו מצוה אותן הא לא מהני להחשיבו שטר רק מה שהוא יכול לחייב את עצמו וזהו מזמן שני אבל לא מזמן ראשון ונפק"מ ללקוחות שלא יכול לטרוף עם שטר זה מלקוחות שקנו ממנו קודם זמן הזה, ומי יסהידו בב"ד על השטר הראשון [לשרוף מן לקוחות הקודמים] הנאבד או הנקרע הלא רק עדים מפי כתבן דאין זה עדות כלל, ומה שצוה אותם אז לכתוב שטר הלא כבר כתבו וכבר אבד ותו הוי רק מפי כתבם, ונצטערתי הרבה ע"ז עד שמצאתי בחידושי הרמב"ן בהך דעדים שעשו שליחותן כו' שרמז לטעם הזה, ושמחתי כי כוונתי לדעתו הקדושה ודוק:
יהיה איך שיהיה, הן לפי מה שפרשנו והן לפי מה שפירשו בתוספות דלא נתיר להכשיר שטר מוקדם, נראה ברור דשטר הלואה בלא אחריות אין כותבין עדים מזמן ראשון אפילו מרצון המתחייב, ואם תאמר כיון דלא נפק"מ מידי במה שהוא מוקדם מזמן ראשון תו לא מיחזי כמוקדם וכי היכי דסגי בעדי המתנה בלבד בלא שטר כלל, ולכך בשטר מתנה לא מיחזי כמוקדם, ה"נ בשטרי הלואה בלא אחריות סגי בעדי ההלואה בעצמם ולכך לא מיחזי כמוקדם, וכן לטעמא דילי על שטר חוב שאין בו אחריות הלא נפ"מ טובא דמלוה ע"פ מוקדמת קודם לגביה, ואם יגבה ע"י שטר זה הלא יגבה בשטר שאין עליו עדים, ואי משום דסגי בעידי המלוה בלבד, א"כ בשטר מכר שיש בו אחריות ג"כ סגי בעדי המכר בלבד דהמוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים, ואמאי אין כותבין עשרה שטרות במכר שיש בו אחריות. ובאמת לשיטת הרמב"ן דכיון שמחליף השטר הראשון נמחל שעבודו והוא כמי שאינו, ובמה ישתעבדו נכסים בשטרם של אלו שעושים עכשיו עיי"ש, ודוקא בשטר מתנה דליכא ביה שעבוד כותבין אפילו עשרה פעמים, ולפ"ז בשט"ח שאין בו אחריות מ"מ לא מצי להשתעבד נכסיו דהא מלוה ע"פ מוקדמת קודם לגביה, ובמה ישתעבדו הנכסים ואין כותבין, [אבל יש לומר דכיון דלענין קדימה לגבות סגי בעידי המלוה בלבד א"כ אין השעבוד בא ע"י השטר ושפיר כותבין], אבל צ"ע לזה גם בשטרי מכר, דהא השעבוד איכא ע"י העדים שהן עדי מכר וזה לא נמחל שעבודו, אם לא דנימא דהא דהמוכר שדהו בעדים גובה ממשועבדים דוקא אם לא כתב שטר, עדים מפקי לקלא, אבל אם כתבו שטר אז השטר הוא שמשעבד הנכסים ועדים לא מפקי לקלא שסומכים על השטר, [ואם כה נאמר יתישב קושיית תוס' פרק הספינה דף ע"ז ד"ה נקנה השטר דכיון דכתבו שטר תו לא מפקי עדי מכר קלא] ועיין דברי הרמב"ן פרק הספינה על הך דחוזר בשטר יעו"ש דברים נוגעים לכאן, וכ"ז צ"ע. אחרי כתבי זה מצאתי רב רבנן הוא רבינו יונה בעליות הובא בשיטה על הך שמועה דחוזר בשטר וא"ח בשדה יעו"ש שלפי דבריו נראה דשטר חוב שאין בו אחריות אין כותבין כיון דלגוביינא קאי העמק בדבריו כי פירש הכל לנכון, ובהרבה דברים כוונתי לדעתו הקדושה: